ע"א 30669-07-16 אגוזי נ' זיו

לפני בקשת המבקש לפטור מהפקדת ערבון.

עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת אשרית רוטקופף) בת"א 37521-04-13, מיום 1.6.16, במסגרתו נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש המבקש כנגד המשיב והוא חויב בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.

עיינתי בטענות הצדדים, בנספחים שצורפו לכתבי הטענות, בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית משפט קמא.

הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות.

הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות נועדה להבטיח את הוצאות המשיב (בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם בנבו, 21.7.2014)).

בעל הדין יכול לבקש פטור מהפקדת ערבון. השיקולים שביניהם יש לאזן בשאלת מתן פטור מהפקדת ערבון הם מחד גיסא, כי אין לחסום בפני בעל דין את שערי בית המשפט, רק כיוון שהוא דל באמצעים ואינו יכול לעמוד בהוצאות הכספיות הכרוכות בהליך; ומאידך גיסא, ההתחשבות בהפסד שעשוי להיגרם למשיבים, אם התביעה תידחה או ידחה הערעור ולא יהיה להם מקור לגביית הוצאותיהם (בשג"ץ 4934/14, שם בסעיף 9).

בעל דין רשאי לעתור לפטור מהפקדת ערבון מטעמים של קושי כלכלי להפקידו ועליו הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים. הראשון שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את הערבון והשני שלהליך שהוגש סיכוי להצליח (ראה: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.2007)).

לטענת המבקש, הוא בן 75, חי מקצבת זקנה והבטחת הכנסה בסך של כ-2,900 ₪ לחודש מטעם המוסד לביטוח לאומי, וכן עובד בעבודה חלקית, מזדמנת ולא קבועה, כסדרן הסעות בישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל, ממנה מרוויח כ-22,000 ₪ ברוטו לשנה.