ע"א 30493-10-14 ואטורי נ' ספנוב ואח'

השופט ד"ר קובי ורדי סגן הנשיאה

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת חנה קלוגמן) מיום 6/7/2014 בת.א 37777-04-10 שדחה את התביעה שכנגד וקיבל בחלקה הקטן את התביעה העיקרית.

    

   הרקע, העובדות והמחלוקת

2. מדובר בתביעה כספית שהגישו המשיבים 2-1 (להלן – "המשיבים") ביום 28/4/2010 ע"ס 726,000 ₪ כנגד המערער, תושב איטליה, שהוא בעל הנכס ששימש כפיצריה בשם "בולוניה" ברחוב אוסישקין 44א רמת השרון (להלן – "הפיצריה" או "בולוניה").

3. התביעה הוגשה גם כנגד המשיב 2 (להלן – "רוזנשטוק") שניהל בזמנו במשך שנים רבות את הפיצריה והיה שותף עם המשיבים בהשכרת הנכס לניהול הפיצריה, ומכר להם את הציוד, כפי שיפורט בהמשך.

4. על פי כתב התביעה, ביום 26/10/2006 חתמו המשיבים ביחד עם רוזנשטוק על חוזה שכירות בלתי מוגנת לגבי הנכס בינם לבין המערער במטרה לנהל בנכס פיצריה (להלן – "הסכם השכירות").

5. כחודשיים וחצי לפני חתימת הסכם השכירות ביום 7/8/2006 חתמו המשיבים עם רוזנשטוק על הסכם לרכישת ציוד להפעלת מסעדה בנכס וכן זכויות שימוש בשם המסעדה "פיצה בולוניה" תמורת 29,000 דולר.

6. לטענת המשיבים בכתב התביעה, המערער, כבעל הנכס, ידע על כך שקיים הסכם פשרה מיום 8/3/1995 בת.א. 76/94 (להלן – "הסכם הפשרה") שקיבל תוקף של פסק דין בתביעה שהוגשה על-ידי השכנים למפקח על הבתים המשותפים למנוע את הפעלת הנכס כפיצריה, שלפיו רק רוזנשטוק או אשתו יהיו רשאים לנהל בנכס עסק של ממכר מזון, ברם הוא לא הביא לידיעתם במהלך המו"מ להשכרת הנכס, כי קיימות מגבלות כלשהן הקשורות להפעלת מסעדה בנכס הנ"ל בהתאם לתקנון הבית המשותף ולא הביא לידיעתם שנוהלו הליכים משפטיים בגין ניהול המסעדה בניגוד לתקנון הבית המשותף ושניתן פסק דין בהליכים אלו שנתן תוקף להסכם הפשרה.

7. המשיבים טענו כי השקיעו כספים רבים לצורך שיפוץ הנכס והפעלתו מחדש והתחילו לנהל בנכס פיצריה בשם "בולוניה" כאשר ביום 9/9/2007 הגישו דיירי הבית המשותף תביעה לצו מניעה כנגדם עקב עזיבת רוזנשטוק את ניהול העסק וביום 27/12/2007 ניתן פסק דין האוסר עליהם לנהל עסק של פיצריה בנכס החל מ-1/7/2008 ועקב כך החזירו למערער את מפתחות הנכס בתאריך 25/8/2008.