ע"א 30176-06-16 מ.נ. חסקי בע"מ נ' אוחיון ואח'

בפני בקשה מטעם המבקשת להתיר הגשת ראיות חדשות בערעור.

פסק הדין נשוא הערעור עניינו ליקויי בניה שנמצאו בדירת המשיבים, אותה רכשו מאת המבקשת. לכתב תביעתם צירפו המשיבים חוות דעת מומחה לפיה עלות תיקון הליקויים הוערכה בסכום של 90,388 ₪. בנוסף, תבעו פיצויים בגין דיור חלופי ועוגמת נפש, כאשר לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 100,000 ₪. בחוות דעת נגדית שהגישה המבקשת נמצא כי עלות ביצוע התיקונים בדירה עומד על סך של 5,841 ₪. לאור הפערים בין חוות הדעת מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו אשר העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 46,675 ₪. בפסק דינו אימץ בית משפט קמא את מרבית ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעמו וחייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 54,730 ₪ המשקף את עלות תיקון הליקויים בדירה וכן סכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בנוסף לתשלום הוצאות המשיבים בהליך ושכר טרחת עו"ד. תביעת המשיבים לפיצוי בגין דיור חלופי נדחתה.

לטענת המבקשת, לאחר מתן פסק הדין התברר לה כי עובר למתן פסק הדין התנהל בין המשיבים הליך גירושין, במסגרתו הוסכם כי המשיבה תרכוש מהמשיב את זכויותיו במחצית הדירה. לצורך הערכת שווי הדירה הוזמנה חוות דעת שמאית מאת שמאי המקרקעין משה סגל. בחוות דעתו מיום 14.2.16 (להלן: "חוות הדעת") העריך השמאי את שווי הדירה במצבה הנוכחי ב- 1,200,000 ₪. לטענת המבקשת, שוויה המוערך הגבוה של הדירה, כמו גם העובדה כי השמאי לא התייחס כלל לליקויי בניה כלשהם בגדר חוות דעתו, מעידים כי אין בדירה ליקויים וודאי שלא כאלה המובילים לירידת ערכה או גורמים לעוגמת נפש לדייריה. עוד טענה המבקשת כי הסכם הגירושין שנערך בין המשיבים מעיד כי הזכויות בדירה מומשו בהתאם לערכן בחוות הדעת וזה אף מסביר את העובדה כי המשיב היה הרוח החיה מאחורי ניהול ההליך ואת הימנעותה של המשיבה מכל פעולה בגדרו. לאור האמור, ביקשה המבקשת להגיש כראיה חדשה בערעור את חוות הדעת, המצויה ברשותה. כמו כן, ביקשה להורות למשיבים להמציא לידיה את הסכם הגירושין שהוגש לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה.

בתגובתם התנגדו המשיבים לבקשה וטענו כי אחריותה של המבקשת לליקויי הבניה שהתגלו בדירה מוסיפה לחול הן כלפי רוכש שמכר את הדירה לרוכש משנה והן כלפי רוכש המשנה. לכן, מכירת זכויותיו של המשיב למשיבה אינה גורעת מאחריותה לליקויים אלה. עוד נטען כי לליקויי הבניה, הניתנים לתיקון, אין השפעה על ערך הדירה והם אינם באים לידי ביטוי בהערכת שוויה. המשיבים הוסיפו כי משמונה שמאי מטעם בית משפט קמא, אין מקום להגשת חוות דעת שמאית נוספת מטעם מי מהצדדים באותו נושא בו חיווה מומחה בית המשפט דעתו. יתרה מזו, המבקשת עצמה ביקשה בסיכומיה בבית משפט קמא לאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט. עוד טענו המשיבים כי הגשתה של חוות הדעת מנוגדת לכללים הקבועים בפקודת הראיות, שכן נערכה לצורך קבלת הלוואה בנקאית ולכן מהווה רשומה מוסדית. כמו כן, הגשתה ותחייב חקירה ובדיקה ראייתית שאין מקומה בערכאת הערעור. מעבר לכך, טענו המשיבים כי הן הסכם הגירושין והן חוות הדעת, שנערכה כחלק מהליך הגירושין, מהווים עניין פרטי שבין המשיבים לבין עצמם ואין הצדקה לפגיעה בפרטיותם במסגרת הליך הערעור.

כידוע, בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה חדשה בשלב הערעור, ישנם שני שיקולים מרכזיים. האחד, כי אותה ראיה לא היתה מצויה קודם לכן ברשותו של המבקש להגישה, כאשר הדבר לא נבע מרשלנות מצדו ואין חשד לחוסר תום לב מצדו בעת הגשת הבקשה (ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337; ע"א 411/81 זידאן נ' ע'דיר, פ"ד לח(3) 449; ע"א 371/81 נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4) 600). השיקול השני הינו מידת חשיבותה של הראיה החדשה לדיון והאם יש בה כדי להביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת (ע"א 105/05 דהאן נ' קסון (10.11.05); ע"א 3757/13 זאב בורנשטיין נ' עירית חיפה (21.7.16)).

במקרה דנן, הסבירה המבקשת כי נודע לה על אודות הסכם הגירושין בין המשיבים ועל עריכת חוות הדעת השמאית לצורך מכירת זכויות המשיב בדירה למשיבה, רק לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, וזאת במסגרת פעולותיה לרישום זכויות המשיבים בדירה בפנקסי המקרקעין. במצב דברים זה, שתי הראיות לא היו מצויות בידיעתה ובחזקתה קודם לכן ומכאן שברי כי לא היה באפשרותה להגישן בבית משפט קמא. שוכנעתי כי אין לייחס למבקשת רשלנות בגין כך שהראיות לא היו מצויות ברשותה ובכך שלא פעלה להשיגן קודם לכן, היות ולא היה לה בסיס לחשוד כי המשיבים מצויים בהליכי גירושין.

באשר למידת חשיבותה של חוות הדעת השמאית, אני נוטה להסכים עם המשיבים כי כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, אין עוד מקום לאפשר הגשת חוות דעת מטעם הצדדים. יחד עם זאת, איני רואה יסוד לקבוע כי מדובר בראיה שאינה רלוונטית ואינה משליכה על המחלוקת. משקלה הראייתי ונפקותה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין, גם בשים לב להלכה הפסוקה לפיה נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת שבית המשפט יסטה מחוות דעתו של מומחה שנתמנה מטעמו.

אשר על כן, אני מתיר הגשתה של חוות הדעת השמאית מיום 14.2.16 כראיה בערעור.