ע"א 30171-06-14 רביצקי נ' קרול ואח'

1.לפני בקשת המערער להגיש במסגרת הליך הערעור חוות דעת גרפולוג.

הבקשה דנא היא למעשה בקשת המערער להוסיף בשלב הערעור ראייה חדשה להוכחת טענותיו.

2.אומר כבר כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב 1 ובתשובה - ראיתי לדחות את הבקשה.

3.לבית משפט השלום הגיש המערער תובענה ובין השאר עתר ליתן סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כנושה נוסף ביחד עם משיב 1 במשכון הרשום לזכותו ברשם המשכונות ובהתחייבות לרישום משכנתא לטובת המשיב 1 בחברה המשכנת.

במסגרת התובענה שהתבררה לפני בית משפט קמא טען המערער כי על פי הסכם ההמחאה הוא זכאי להרשם כנושה נוסף במשכון עד לסך של 330,000 ₪.

4.מעיון בתיק בית המשפט קמא ובפסק הדין נשוא הערעור עולה כי אחת המחלוקות שנדרשו להכרעה היא "סכום ההמחאה – לטענת רביצקי הסכום שנכתב בהסכם ההמחאה הוא 330,000 ₪, בעוד שלטענת קרול מדובר בסכום של 230,000 ₪ בלבד" (סעיף 31 לפסק הדין).

5.במסגרת פסק הדין- עליו מערער המערער קבע בית משפט קמא כמימצא את הסכום המופיע על ההמחאה, על סמך הראיות שעמדו בפניו, על סמך עדות המערער ובהתאם לכללי הפרשנות.

6.מאחר שאחת מהשאלות שעמדו לדיון בפני בית משפט קמא היתה המחלוקת בדבר גובה סכום ההמחאה שנכתב בהסכם ההמחאה, היה על המערער להוכיח את טענתו ולבססה באמצעות כלים ראייתיים לפי שיקולו לרבות באמצעות הגשת חוות דעת מקצועיות לפי שיקול דעתו, ואין לאפשר 'הוספת ראיות' בערכאת הערעור בדרך של המצאת חוות דעת גרפולוגית כדי לערער על קביעת בית המשפט קמא שכאמור נתן הכרעתו על בסיס הראיות שהובאו לפניו במהלך ההוכחות.

7.תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתייחסת לנושא הוספת ראיות בערכאת הערעור, וזו לשונה:

"(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות" (ההדגשה אינה במקור- א.נ.ח)

כך אומר בית המשפט העליון, למשל בע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח – רמאללה נ' מוחמד חג'וג' (5.8.10) "הכלל הוא, אפוא, כי ערכאת הערעור בוחנת את פסק-דינה של הערכאה המבררת על-פי המצע הראייתי-העובדתי שלפיו ניתן פסק-הדין ונסיבות חריגות בלבד יצדיקו סטייה מן הכלל האמור ופתיחת מסכת הראיות בשלב הערעור. הרציונאל המונח ביסוד גישה מצמצמת זו עניינו בעיקרון סופיות הדיון ובתפיסה לפיה הליך הערעור נועד לאתר טעויות שנפלו בפסק הדין של הערכאה המבררת ובמסגרת זו אין מקום לפתוח מחדש את החזית העובדתית בין הצדדים הניצים. סטייה מן הכלל האמור תתאפשר, אפוא, רק באותם המקרים שבהם קיימת "סיבה חשובה" המצדיקה חריגה מעקרון הסופיות ורק אם המבקש פעל בשקידה ראויה לגילוין ולהגשתן של הראיות בפני הערכאה המבררת (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 664-666 (מהדורה עשירית, 2009); קשת, הזכויות הדיוניות, 1305-1307; ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון פ"ד לח (4) 141, 147 (1984); ע"א 10704/05 לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 10.7.2008); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פיסקה 16 ([פורסם בנבו], 12.8.2009)).