ע"א 2916/14, יוסף שחם, נאוה אנוש נ' פקיד שומה ירושלים, מנהל מס ערך מוסף, אשבל טכנולוגיות בע"מ

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו מיום 1.8.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ה 401/10 (כב' השופט ד' מינץ), בגדרו נדחו חמישה-עשר ערעורים שהגישו המערערים וחברת אשבל טכנולוגיות בע"מ (המשיבה 3 בהליך דנא; להלן: החברה או אשבל) על החלטות המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) בעניינם.

רקע

1. אשבל היא חברה העוסקת בפיתוח ובשיווק של תוכנה לניהול עסקים המכונה "פריוריטי" (Priority) (להלן: התוכנה). במועדים הרלוונטיים לענייננו בעל השליטה בחברה היה המערער, והוא גם מי שיזם את הפעילות העסקית של החברה עוד בשלבי הקמתה. המערערת, בת זוגו של המערער, עבדה בחברה כמנהלת חשבונות וכחשבת בשנים 2007-2000.

2. ביום 25.3.2009 נפתחה חקירה פלילית נגד המערערים בשל חשד לזיוף מסמכי בנק שהציגו המערערים למשיב 1 במסגרת ביקורת שנערכה בעניינם. במהלך החקירה התברר כי בנוסף לזיוף מסמכי הבנק, פעלו המערערים גם להקטנת ההכנסות החייבות של החברה שעליהן יש לדווח לרשויות המס. החקירה נגד המערערים העלתה, כי השניים פעלו באופן שיטתי להקטין את ההכנסות המדווחות של החברה, ולהגדיל את הוצאותיה המדווחות, הכל לצורך התחמקות מתשלום מס אמת. פעולות אלו נעשו בדרכי מרמה תוך ניהול שתי מערכות של ספרי הנהלת חשבונות: האחת, מערכת הנהלת חשבונות שנמצאה במשרדי החברה, בה נרשמו ההכנסות שהופקו בארץ במלואן. והשנייה, מערכת הנהלת חשבונות ביתית, אשר בה נרשמו הכנסות החברה מחו"ל בסכומים הגבוהים באופן משמעותי מאלו שדווחו בספרי החברה, ובמקביל הוקטנו ההכנסות המדווחות של החברה בישראל. נוכח ממצאי החקירה פסל המשיב 1 את ספרי החברה לשנות המס 2002-2000, וכן לשנות המס 2007-2004, וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 130(יא)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן:הפקודה).

3. ביום 3.2.2011 הוגש כתב אישום נגד המערערים בגין עבירות של השמטת הכנסות בחברה, הגדלת הוצאות בחברה, משיכות אישיות, רישומים כוזבים, דיווחים כוזבים, זיוף מסמכים ומרמה בעת עריכת ביקורת מס הכנסה. ביום 13.3.2011 הודו המערערים במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם. בין היתר, הודו המערערים בניהול מערכת חשבונות כוזבת; בהקטנת ההכנסות המדווחות של החברה בסכום של 20 מיליון ש"ח בשנים 2008-2000; בהגדלת ההוצאות המדווחות של החברה בסך 35 מיליון ש"ח; ובמשיכת כספים מהחברה לשימוש פרטי בסכום של כ-30 מיליון ש"ח.

4. במקביל להליכים הפליליים שנפתחו נגד המערערים, החלו הליכים אזרחיים: ספרי החברה נפסלו; הוצאו צווי שומה כלפי החברה וכלפי המערערים; הוצאו שומות למערערים; נדחו השגות החברה למע"מ; והוטלו קנסות על החברה על-ידי מע"מ. בשל כל אלו, הגישו המערערים והחברה כחמישה-עשר ערעורים לבית המשפט המחוזי.

5. בפסק דינו, דן בית משפט קמא בשורה של סוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, ובכולן קיבל את עמדת המשיבים. כלפי פסק הדין קמא הוגש הערעור דנא, כשהמערערים ממקדים טענותיהם במסגרת הערעור בשלוש סוגיות עיקריות: השומה בגין הכנסות שמקורן בחו"ל; חישוב ההכנסות האישיות של המערערים; וקנסות לפי סעיף 191 לפקודת מס הכנסה. אדון בסוגיות אלה על-פי סדרן. את הדיון אפתח בסוגיה המרכזית בה עוסק הערעור והיא השומה בגין הכנסות שמקורן בחו"ל וטענתם של המערערים כי מדובר בהכנסות "פיקטיביות".

א. הכנסות מחו"ל