ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
28233-02-16
14/07/2016
|
בפני השופטים:
1. זיאד הווארי- אב"ד
2. אשר קולה
3. דני צרפתי
|
| - נגד - |
המערערים:
1. יפת לוי
2. אשר לוי
עו"ד יוסי סגל
|
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד רן עמיאל
|
| פסק דין |
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת אוסילה אבו אסעד) שניתן ביום 29/12/15 במסגרת ת.א. 9993-09-14, על פיו סילקה את תביעת המערערים על הסף.
בתביעה שהגישו המערערים לבית משפט קמא, עתרו לביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט עודד גרשון ביום 06/06/1983 במסגרת ת.א. 515/81 בית משפט השלום בטבריה.
לשיטת המערערים, במהלך שמיעת התיק בפני כב' השופט גרשון, פרסמה המשיבה את החלטה מספר 260, על פיה הוקנו זכויות למחזיקים במקרקעין באותם יישובים בה הוחלה. לדידם של המערערים, המשיבה נהגה כלפיהם במרמה כאשר נמנעה מגילויה של החלטה זו לבית המשפט, וככל שהחלטה זו הייתה מובאת לידיעת בית המשפט, האחרון היה בוודאות מגיע למסקנה אחרת מזו אליה הגיע והיה נמנע מלקבוע שאין למשפחת המערערים זכויות במקרקעין מושא הערעור. המערערים הוסיפו כי התרמית הנ"ל התגלתה להם במהלך שנת 2012 בעת שאלה שקדו על הכנת סיכומי טענותיהם בהליך אחר אשר התנהל בבית משפט השלום בעפולה, אז עלה בידיהם לאתר פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 615/05 המתייחס להחלטה 260.
המשיבה עתרה לבית משפט קמא בבקשה לסילוק התביעה על הסף, כאשר בפיה שלל טענות, לרבות השתק שיפוטי, השתק פלוגתא, תביעה קנטרנית וטרדנית ושיהוי. כמו כן העלתה נימוקים נוספים לדחיית התביעה על הסף.
בית משפט קמא בחן בהרחבה כל אחת מהטענות שהעלתה המשיבה בבקשתה, ובסופו של יום קיבל את מלוא טענותיה. ביהמ"ש קמא אף דן בטענת המרמה לגופה והגיע למסקנה כי אף אחד משלושת התנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין מחמת מרמה, לא התקיימו בענייננו.
על פסק הדין מלינים המערערים, כאשר לטענתם בית המשפט שגה בכל הקביעות שקבע הן לעניין השתק שיפוטי, הן לעניין שיהוי והן לעניין הטעמים הנוספים לדחיית התביעה על הסף.
עוד טענו המערערים, כי שגה בית המשפט קמא עת האריך למשיבה את המועד להגשת כתב הגנה חרף העובדה כי המועד להגשתו חלף, והמערערים הגישו בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפתחנו, שמענו בקשב רב את ב"כ המערערים, באנו לכלל דעה כי יש לדחות את הערעור בגדרה של תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, הואיל ואין מקום שלא לקבל את הממצאים העובדתיים אותם קבע בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית שבפסק הדין, ואין לגלות במסקנה זו כל טעות בחוק.
למעלה מן הנדרש, נציין כי לא מצאנו ממש בטענת ב"כ המערערים, לפיה חייב היה בית המשפט קמא ליתן למערערים פסק דין בהעדר הגנה בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 519/82 פקיד השומה נ' ישראל נחושתן, פ"ד לט(3) 240 (להלן: "הלכת נחושתן"). זאת, בין היתר, גם בהתאם לפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון, אשר צמצמה את הלכת נחושתן (ראו רע"א 6265/04 כסיף נ' רובין, פ"ד נט(3) 913, רע"א 8743/01 ארועד מבנים בע"מ נ' אבי את אריך הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61).
בהינתן האמור, אנו מורים על דחיית הערעור.
המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד סכום כולל של 20,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ח' תמוז תשע"ו, 14 יולי 2016, בהעדר הצדדים.