ע"א 28229-06-16 דדון ואח' נ' מדינת ישראל ע"א 34281-06-16, ע"א 38556-06-16, ע"א 50599-08-16,"א 35665-06-16,"א 3314-07-16

1.ביום 5/5/16 ניתן פסק דין בת.א. 5189-06-12 בבית משפט השלום בתל אביב ולפיו הורה בית המשפט קמא על סילוק ידם של כלל הנתבעים מקרקע המשתרעת על שטח של כ-90 דונם (להלן:"המקרקעין").

בהתאם לאשר צוין בפסק הדין, מדובר על טענות זהות של הנתבעים השונים וכך גם מדובר בתשתית עובדתית הרלוונטית לכולם.

2.על פסק הדין הוגשו ערעורים שונים על ידי המערערים המפורטים בכותרת החלטה זו וזאת כנגד המדינה, אשר הגישה את הבקשה דנן לאיחוד הדיון בכלל הערעורים.

בבקשה מתייחסת המדינה לטענות השונות שנטענו בערעורים תוך הפנייה לכך שמדובר בטענות דומות וכי בנסיבות שכאלו יש מקום להורות על איחוד הדיון בערעורים השונים.

3.אותם משיבים שהגישו התייחסותם למבוקש טענו, בין השאר, כי לא מדובר במי שהניח פסולת במקרקעין וכך גם שחלקם אינם שייכים למשפחת דדון.

לטענת המשיב 1, הוא מתגורר במקרקעין וכי איחוד הדיון עלול לפגוע בזכותו שיהיה לו יומו בבית המשפט כאשר חרב הפינוי מונחת על צווארו וכפי שנפגע גם בבית משפט קמא.

המשיב 7 טוען, כי הנתונים העובדתיים שונים וכי עצם הגשת התביעה במאוחד נגד כלל הנתבעים, הינה אם כל חטאת וכך גם אין מקום שהמדינה תכתיב את המותב שידון בערעורים. בנוסף, מדובר באחזקה של שטחים עצומים וכך שחלק קיבלו כבר פיצוי ולעומת אחרים שמדובר ביחס אליהם בשטחים זניחים.

כך גם המשיב 6 מתנגד למבוקש כשלטענתו הוא מתגורר שנים רבות במקום וכבר רשות וכי לא הניח פסולת במקרקעין וכי בכל מקרה, זכאי הוא לפיצוי ואין מקום שיאלץ להיגרר לדיון בטענות של משפחת דדון באופן שלא היה לו יומו בבית המשפט ונפגעו זכויותיו.

משכך, אין מקום לתת עדיפות לשיקול של יעילות.

המשיבים 8-10 טוענים אף הם, כי אין מקום ליצירת דין אחיד וללא התייחסות לשוני הרב בין המחזיקים השונים ותוך גרימת עיוות דין למשיבים אלו אשר מתגוררים במתחם עשרות שנים יחד עם ילדיהם הקטנים.

עוד נטען, כי בניגוד לאשר צוין בבקשה, הערעור מטעם משיבים אלו מלמד על נקודות שוני רבות במסכת העובדתית אשר חלקן לא זכו להתייחסות בית המשפט תוך הפנייה לשוני לעומת מערערים אחרים ודווקא הדיון המשותף בבית משפט קמא הוא זה שגרם לחוסר יעילות וכך גם במקרה דנן, דווקא איחוד הדיון יוביל לסרבולו.