ע"א 2810/13 ואח' חברת מגדניית הדר בע"מ ואח' נ' פקיד שומה ירושלים

           לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת דמקא לפיה יש למסות את הפרשי ההצמדה רק במועד המימוש, דהיינו בעת מכירת הנכס בשנת 2006 או פירעון ההלוואה (להלן: טענת המימוש). זאת בעיקר על רקע השתרשות ההלכה שנקבעה בעניין דפוס מרכז (כהגדרתה בהמשך), וכן לנוכח הוראת סעיף 8ג לפקודה. מאלה הסיק בית המשפט קמא כי עיתוי ההכרה בהכנסה הוא בשנה בה נצברה. יובהר, כי טענת המימוש הועלתה בפנינו על ידי דמקא בלבד. 

השופט נ' הנדל:

           האם שחיקת ערך של הלוואה הצמודה למטבע זר, בעקבות פיחות בו, יוצרת אצל הלווה הכנסה שיש לחייבה במס? זוהי השאלה העיקרית שבליבת הערעורים דנן.

           הסוגיה המשותפת הובילה לאיחוד שני הערעורים, על אף שמדובר בחברות שונות ללא קשר ביניהן. בתי המשפט המחוזיים שדנו בסוגיה חייבו את המערערות במס, אך נחלקו בדעותיהם באשר למקורות חיוב זה.            יצוין כבר כעת, כי במסגרת ע"א 2810/13 הועלו טענות בסוגיות נוספות. לשם הנוחות והבהירות, אתייחס אליהן בנפרד ובהמשך.

א.                    רקע עובדתי והליכים קודמים

ע"א 2810/13

1. בשנת 2001 נטלה המערערת, חברת מגדניית הדר בע"מ (להלן: הדר), הלוואה בנקאית בסך של כ-74 מיליון ש"ח – שהוצמדה בעיקר ליין היפני (להלן: ההלוואה). בשנים 2007-2005 חל ייסוף של השקל ביחס ליין היפני, שהוביל לקיטון בערך השִקְלי של ההלוואה. שינוי זה בשער המטבע הצמיח להדר הכנסות חשבונאיות בסך של כ-15 מיליון ש"ח (להלן: ההכנסות משחיקת ערך ההלוואה). הדר רשמה הכנסות אלה בדוחותיה הכספיים כהכנסות מימון, אך לא כהכנסות לצרכי מס.

           המשיב סבר, ועודנו סבור, כי יש לראות בהכנסות משחיקת ערך ההלוואה כהכנסות חייבות במס. זאת מכוח סעיפים 2(1) או 2(4) או 2(10) או 3(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן:הפקודה). מנגד, עמדת הדר היא כי אין מקור בסעיף 2 לפקודה מכוחו ניתן לחייבה במס על תוספת זו לרווחיה, וכי גם סעיף 3(ב) לפקודה – שעניינו מחילת חוב – אינו חל. על רקע מחלוקת זו, הגישה הדר ערעור על השומות שהוצאו לה לשנים 2009-2006. כאמור, במסגרת ערעורה השיגה הדר על קביעות נוספות של המשיב, אליהן אתייחס בהמשך.

1. בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 22037-11-11, כב' השופט ד' מינץ) דחה את הערעור (למעט בשתי נקודות שאינן במחלוקת בפנינו). בהקשר של ההכנסות משחיקת ערך ההלוואה, אומצה עמדת המשיב לעניין סעיפים 2(1) ו-2(4) לפקודה. בית המשפט המחוזי קבע כי כל אחד מסעיפים אלה מהווה מקור לחיוב במס של ההכנסות שנוצרו להדר כתוצאה מהפרשי הייסוף של השקל.

           לעניין סעיף 2(1) – שלפיו הכנסה שנצמחה מ"עסק ומשלח יד" חייבת במס (להלן: סעיף 2(1)) – נקבע כי למרות שהדר אינה מנהלת עסק להלוואות, ההכנסות משחיקת ערך ההלוואה היו אינטגראליות לפעילותה העסקית. באשר לסעיף 2(4) – שלפיו הכנסה שנצמחה מ"דיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה" חייבת במס (להלן: סעיף 2(4)) – נקבע כי למרות הלשון החיובית בה נוקטת הפקודה (של "תוספת" לסכום), אין להבין את הגדרות "הפרשי הצמדה" ו-"הפרשי שער" כמחריגות מהיקפן סכומים שליליים ש"נוספו" לקרן בשל שחיקתה. עוד נקבע כי אין הבדל מהותי בין מישנתן הלוואה צמודה לשער מט"ח ונוצר לו רווח בעקבות פיחות השקל, לבין מי שנטל הלוואה צמודה לשער מט"ח ונוצר לו רווח בעקבות ייסוף השקל.