ע"א 27771-01-15 רשות מקרקעי ישראל - נ' שלומוביץ ואח'

1.בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט דלוגין) מיום 27.11.14.

2.במהלך הדיון בפנינו ולאור הערות בית המשפט, קיבלו המשיבים את המלצת בית המשפט לחזור בהם מהערעור שכנגד, וכך גם להסכים לקבלת ערעור המערערת.

ב"כ המערערת אמנם ציינה כי היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את שאלת ההוצאות, אולם, באופן שתיפסקנה הוצאות, בעוד שב"כ המשיבים, ביקש כי נוכח האמור, לא תפסקנה הוצאות.

3.המערערת ערערה על שתי קביעות של בית משפט קמא, ולפיהן בעת שבאים לשום את ערך המקרקעין, ולענין חישוב דמי ההיתר, יש להביא בחשבון הן את עלויות הריסת המבנה והן את עלויות הדיפון.

בנושא זה מקבלים אנו את עמדת המערערת לפיה לא היה מקום להביא בחשבון את העלויות האמורות.

בסופו של יום ערך הקרקע נקבע בהתייחס לקרקע כריקה ופנויה וכפי שאין להביא בחשבון מבנה זה או אחר הקיים על המקרקעין ואשר משביח את ערכם, כך גם היפוכם של דברים, דהיינו שאין להביא בחשבון הוצאות הנדרשות להריסת מבנה או לדיפון.

דברים אלו יפים לשני צידי המשוואה בחישוב דמי ההיתר וכשערך הקרקע אמור לשקף, כמופיע בסע' 4 ד להחלטה 402 של מועצת מקרקעי ישראל, את ערכה באופן דלעיל.

יוער כי יש גם לקבל את ההסבר שטענה לו ב"כ המערערת, אודות עדותו של נציגה, דהיינו שהנציג התייחס ל"חילוץ" גורם זה או אחר, בעת ביצוע השמאות, וכי אין לראות בדבריו כהסכמה שיש להביא בחשבון את הרכיבים האמורים.

4.משכך, אנו מבטלים את קביעותיו והוראותיו של בית משפט קמא בסעיף (1) ובסעיף (2) בפסק דינו של בית משפט קמא (בעמ' 13ׂ).

5.כך גם אנו דוחים את הערעור שכנגד.

6.נוכח התוצאה ובהתייחס לפסק דינו של בית משפט קמא, אנו מבטלים את חיובה של המערערת בהוצאות המשפט בערכאה קמא, וכך גם את אשר נפסק כשכ"ט עו"ד.