ע"א 27735-09-14 ישראל ואח' נ' לגונה הייטס בע"מ

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מרים ליפשיץ-פריבס), בתא"ח 19245-05-14, מיום 13.8.14.

2.בפסק הדין קבע בית המשפט כי הוא מורה למערערים לפנות את המושכר נשוא הדיון ולהחזירו למשיבה. בית המשפט דחה את מועד הפינוי עד ליום 15.11.14, בכפוף לתשלום של דמי הניהול ודמי השכירות לתקופה שממועד הגשת התביעה ועד ליום 15.11.14, ובתנאי שהסכום ישולם עד ליום 1.9.14. עוד קבע בית המשפט, כי ככל שלא יבוצע התשלום במועד, על המערערים יהא לפנות את המושכר עד ליום 7.9.14. כמו כן, חייב בית המשפט את המערערים בהוצאות משפט ובשכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪.

3.בבקשה שלפניי טוענים המערערים, כי הבקשה הוגשה ביום 3.11.14 כיוון שעד ליום 27.10.14 התקיימו מגעים בין הצדדים בניסיון לפתור את המחלוקת, אולם אלה לא צלחו.

4.המערערים טוענים, שאם יבוצע הפינוי, הדבר ייתר למעשה את הערעור ויוריד לטמיון את השקעות המערערים בבית העסק נשוא הערעור, שעה שהמערערים השקיעו בבית העסק את כל כספם, ולצורך כך גם נטלו הלוואות.

5.המערערים טוענים עוד, כי קיימים סיכויים טובים לכך שפסק דינו של בית משפט השלום יבוטל במסגרת הדיון בערעור, וזאת לאור העובדה שבית המשפט דחה את טענת הקיזוז שהעלו המערערים, ובכך שגה. כמו כן טוענים המערערים, כי העלו טענות הגנה ראויות כנגד טענת המשיבה שלפיה לא שילמו דמי שכירות ודמי ניהול. בין היתר טוענים המערערים, כי הוכח שהמשיבה לא גובה דמי שכירות מכל השוכרים במתחם בו מצוי בית העסק, וכי עובדה זו הייתה צריכה להוליך את בית המשפט למסקנה כי כלל לא קיים חוב דמי שכירות. המערערים מפנים להשקעות הרבות שהשקיעו בבית העסק, וטוענים כי מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.

6.עוד מעלים המערערים טענות בדבר טעויות שנפלו בפסק דינו של בית משפט השלום בעניינים עובדתיים שונים, וכן טוענים המערערים שעל בית משפט השלום היה לערוך ביקור בנכס, דבר שלא נעשה.

7.המשיבה טוענת, כי מדובר בפסק דין מבוסס שאין מקום להתערב בו, ועיקר טענות המערערים נעוצות בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום.

8.המשיבה מצביעה על כך, שעל פי קביעות בית משפט השלום הוכח שהמערערים לא שילמו דמי שכירות ודמי ניהול, ובכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. המשיבה מדגישה, כי מדובר בתביעה בהליך מהיר כאשר מטרת התיקון בחוק הייתה לאפשר דיון שכזה למקרים בהם השוכר אינו משלם דמי שכירות, כך שניתן יהיה לפנותו מהמושכר במהירות.

9.לטענת המשיבה, החוב כלפיה עומד היום על 315,000 ₪ ואין מקום לאפשר למערערים להמשיך במושכר מבלי לשלם את הסכומים הנדרשים מהם על פי הסכם השכירות. בהקשר זה מפנה המשיבה לפסק דינו של בית המשפט, שאפשר למערערים לשלם את חובם, אולם המערערים לא עשו כן.