ע"א 27360-10-15 צנדורף נ' בנק מזרחי-טפחות סניף רמת אביב

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אילן דפדי), שניתן בת.א.171160/09, ביום 10.8.15, בו התקבלה תביעת בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") נגד המערער, גיורא צנדרוף (להלן: "המערער"), לתשלום חוב. בפסק הדין חוייב המערער לשלם לבנק את הסך של 84,733 ₪, בתוספת ריבית בשיעור 10.65% מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט בסך 35,000 ₪.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער, שניהל אצלו חשבון במסגרתו משך כספים וקיבל אשראים שונים. לטענת הבנק, יתרת חובו של המערער עמדה על 84,733 ₪ נכון ליום 8.6.09. באוגוסט 2009, לאחר שהמערער לא שעה לדרישות הבנק לסילוק החוב הוגשה נגדו התביעה.

2.אין מקום להרחיב לגבי השתלשלות ההליכים בדיון בבקשה לרשות להתגונן, אשר הסתיים בקביעה כי מן הראוי היה לדחות את הבר"ל, אם כי ניתנה רשות להגן, בכפוף להפקדת סך של 70,000 ₪ במזומן (החלטה מיום 16.3.10). לאחר שהסכום לא הופקד, ניתן פס"ד לפיו התביעה התקבלה במלואה. בעקבות ערעור שהוגש, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט גינת בע"א 52366-05-10), כי פסק הדין שניתן נגד המערער יבוטל, כנגד הפקדה במזומן בסך 30,000 ₪, והורה על הגשת כתב הגנה. הסכום הופקד והתביעה התבררה לגופה.

3.המערער טען בבית משפט קמא, כי נוהלו על ידו שני חשבונות בבנק, כאשר הבנק גבה ממנו עמלה בסך 8 ₪ לפעולה בחשבון אחד (חשבון עו"ש), ואילו בחשבון השני (חשבון האופציות) גבה הבנק, שלא בצדק, 10 ₪ עבור כל פעולה. לטענתו, דרישתו להשבת העמלה שנגבתה ביתר - נענתה בשלילה על ידי הבנק. עוד טען, כי המשיב נהג שלא כבנק סביר, כאשר גבה ממנו סכומי עמלות גבוהים, הן בקשר לדמי ניהול פיקדון ניירות ערך, והן בקשר לעמלות הלוואה.

4.בפסק דינו פירט בית משפט קמא את כל ההליכים המקדמיים הארוכים שהתנהלו בין הצדדים בבית משפט קמא בפני מותב קודם, ופירט נימוקיו להחלטתו לקבל את התביעה במלואה, במתווה שנקבע על ידי המותב הקודם, כאשר הדיון נסב אך ורק על טענות ההגנה שנותרו בתום ההליכים המקדמיים. בית המשפט ציין במפורש כי הוא מתעלם מטענות שהיה בהן משום הרחבת חזית אסורה.

5.בהחלטתו מיום 5.5.13, קבע בית משפט קמא (במותב הראשון) את סדר הבאת הראיות, לאחר שקבע כי "הנתבע [המערער - ר.ל.ש], למעשה מודה בכל פרטי התביעה, אלא שהוא מבקש להדוף אותה, בעקבות טענות לנזקים והפסדים שנגרמו לו... מדובר בטענת הודאה והדחה קלאסית ולכן, נטל הראיה בעניין זה מוטל על הנתבע והוא זה שיחל בהבאת הראיות".

יצוין, כי בר"ע שהגיש המערער על החלטה זו נדחתה בשל אי הפקדת ערבון.

6.בפסק דינו, קבע בית המשפט קמא, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה, וזאת "בלשון המעטה". בית המשפט קבע כי תצהירו של המערער היה דל (לאחר שלבקשת המערער נמחקו ממנו סעיפים), וכי הוא אינו כולל תשתית עובדתית עליה ניתן להסתמך להוכחת הגנת המערער המבוססת למעשה על טענות קיזוז.