ע"א 27017-05-14 מסארוה מאזן בע"מ ואח' נ' חג'אג' חיר ואח' וערעורים –שכנגד

א.בפנינו ערעור ושני ערעורים-שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ש. פיינסוד-כהן) בת.א. 2519/06 מיום 13.3.14, לפיו נקבע כי המערערים נושאים ב-40% מן האחריות לתאונה בה נפגע המשיב מס' 1, ואילו המשיבות מס' 2 ומס' 3 נושאות ב-60% מן האחריות.

ב.המשיב מס' 1, יליד 1976, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 6.9.04 שעה ששימש כעובד של המשיבה מס' 2, כאשר זו שימשה כקבלן בניין להקמת מבנה בן כ-15 קומות.

המשיבה מס' 2 היתה מבוטחת בביטוח מעבידים אצל המשיבה מס' 3.

המערערת מס' 1 שימשה כקבלן משנה של המשיבה מס' 2 לביצוע עבודות השלד, והמערער מס' 2 היה מנהלה של המערערת מס' 1, ואלה ייקראו להלן: "המערערים".

ג.בית משפט קמא קבע, כי המשיב מס' 1 נפגע כתוצאה מנפילת קרש עליו מן הקומות הגבוהות, שעה שעמד קרוב לבנין ועסק בחיבור מיכל טיח למנוף.

טענת המערערים היתה, כי במקביל אליהם עבדו באתר הבניה קבלני משנה רבים נוספים ויכול והפלת הקרש היתה באחריותם של הקבלנים האחרים, ולאו דווקא באחריות המערערים.

ד.בית משפט קמא קבע, כי הוכח, שבאותו מועד עסקה המערערת מס' 1, בהיותה קבלן השלד, בפירוק טפסנות, כך גם עולה מיומן העבודה של המערערת מס' 1.

לטעמו של בית משפט קמא ניסה המערער מס' 2 בעדותו להמעיט בסיכון שבעבודת פירוק הטפסנות, אך הכיר בכך שיש להציב אדם שימנע מן העובדים להתקרב לבנין בעת פירוק טפסנות.

ה.מנהל הפרוייקט מטעם המשיבה מס' 2 (מעבידתו של המשיב מס' 1), מר ברקת, העיד, כי מנהל האתר קרא אמנם לעובדים להתרחק מן הבנין, אך למרות האמור נמשכו העבודות. מעדותו, שבית המשפט קבע כי היא נמסרה בכנות, עולה, כי מר ברקת הודה שהוא יכול היה למנוע את אירוע התאונה על ידי כך שהיה דואג להרחקתו של המשיב מס' 1 מן המקום בו היה צפוי סיכון מחמת פירוק הטפסנות.