ע"א 26409-03-16 בן צור ואח' נ' בן גויה ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת א' רוטקופף) מיום 27.1.16 (בתיק 33568-04-13), במסגרתו נדחתה תביעת המערערים, יורשי המנוח בנצור ניסים ז"ל (להלן: "המנוח") להצהיר כי הסכם המכר שנכרת בין המנוח למשיבים בטל מחמת הפרתו על ידי המשיבים.

רקע

בשנת 1956 שכר המנוח מעמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן: "עמידר") נכס ברחוב העצמאות 2 ביהוד (להלן: "הנכס") למטרת מגורים. בשנת 2002 התקשרו עמידר והמנוח בהסכם שכירות מוגנת נוסף באשר לאותו נכס, שהפעם הושכר לצורכי בית מלאכה ומחסן לציוד חקלאי.

מר דודו בן ג'ויה (להלן: "הרוכש") שהמשיבים באים בנעליו ביקש לרכוש מהמנוח את זכויותיו בנכס. ביום 7.8.06 חתמו המנוח והרוכש זיכרון דברים למכירת זכויותיו בנכס (להלן: "זיכרון הדברים"). בזיכרון הדברים הסכימו הצדדים כי המנוח ירכוש את זכויות הבעלות בנכס (שהצדדים כינו אותו "מגרש") מעמידר. הרוכש התחייב לשאת בעלות התשלום לעמידר, ובתשלום נוסף למנוח בסכום השווה ל- 180,000 דולר בגין זכויותיו.

ביום 24.8.06 חתמו המנוח והרוכש על "הסכם הלוואה ואופציה", (להלן: "הסכם ההלוואה"). בהסכם התחייב המנוח לנקוט את הפעולות הדרושות לרכישת זכות הבעלות בנכס מעמידר, והרוכש התחייב להעמיד לרשות המנוח הלוואה בסכום שיידרש לרכישת הזכויות. עוד סוכם כי עם השלמת הרכישה יחתמו הצדדים על הסכם למכירת הנכס לרוכש תמורת 130,000 דולר.

כחצי שנה לאחר מכן, ביום 8.3.07, חתם המנוח על הסכם להעברת זכותו כדייר מוגן למשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") תמורת 60,000 דולר (להלן: "ההסכם"), על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המשיבה, ועל תצהיר דייר יוצא. המשיב 2, מר חיים בן ג'ויה, אחיו של הרוכש ששהה בחו"ל במועד כריתת ההסכם, הצטרף כרוכש לאחר שובו לישראל (להלן: "המשיב"). בהסכם נקבע כי במעמד חתימת ההסכם תפקיד המשיבה סכום של 60,000 דולר בנאמנות בידי עו"ד אלטלף (להלן: "הנאמן"), אשר יעבירו למנוח עם קבלת אישורה של עמידר להעברת הזכויות וכנגד המצאת אישורים על תשלום כל תשלומי החובה החלים על הנכס עד לאותו מועד על המנוח. בתצהירי הדייר היוצא והנכנס הצהירו המנוח והמשיבים כי סכום דמי המפתח הכולל את חלקה של עמידר הוא 328,000 ₪ וחלקו של המנוח 246,000 ₪. ביום 11.3.07 הפקידו המשיבים בידי הנאמן את הסכום של 251,760 ₪ – שווה ערך ל- 60,000 דולר.

ביום 18.2.08 שלח עו"ד ינון שי מכתב לעמידר, בשם המנוח, בבקשה להקפיא את הטיפול בהעברת הזכויות בנכס. במכתב נטען כי הרוכש שכנע את המנוח למכור לו את זכויותיו תמורת 180,000 דולר, וכי בדיעבד התברר כי הרוכש ועורך דינו ניצלו את מצבו הרפואי ואת גילו של המנוח, והחתימו אותו על מסמכים שונים לרבות הסכם מכר לרכישת הזכויות בנכס תמורת 60,000 דולר בלבד. בתשובה הודיעה עמידר כי היא אינה מוסמכת לדון בטענות המנוח, ושעיון במסמכים שצורפו למכתב מלמד כי המנוח חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר לנאמן.

ביום 27.3.08 חתמו המשיבים עם עמידר על הסכם שכירות מוגנת לגבי הנכס. ביום 30.3.08 שלח הנאמן מכתב אל המנוח, בו הודיע לו כי עמידר אישרה את העסקה וכי המשיבים קיבלו "הסכם חתום על שמם עם חברת עמידר". המנוח נדרש למסור את החזקה בנכס כשהוא פנוי ולהמציא אישורים "על ביצוע כל התשלומים הרלוונטיים לנכס עד לאותו מועד", שאז יוכל הנאמן להעביר לו את הפיקדון שבידיו.

המנוח הגיש תביעה על דרך המרצת פתיחה (ה"פ 164/08) בה ביקש מבית המשפט להצהיר כי ההסכם וייפוי הכוח לנאמן בטלים, מאחר שההסכם נחתם בתנאי עושק תוך ניצול מצבו של המנוח והטעייתו. עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי הזכויות בנכס שייכות למנוח, ולחלופין ליתן כל סעד אחר ש ימצא לנכון.

בתום שלב הראיות נפטר המנוח והמערערים הם יורשיו. במסגרת הסיכומים שהוגשו בהליך האמור התבקש בית המשפט להצהיר כי סכום התמורה בהסכם עמד על 180,000$.