ע"א 26175-10-14 סרוסי נ' יזדי ואח'

1.המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום, שדחה את תביעתו נגד המשיבים. ביום 15.12.14 יצאה מלפניי החלטה, המורה לבעלי הדין ליתן את סיכום טענותיהם בערעור. המבקש לא קיים אחר ההחלטה, ולא הגיש את סיכום טענותיו עד למועד שהועדתי. כיוון שכך נעניתי לבקשת המשיבים ומחקתי את הערעור, תוך חיובו של המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪.

2.המבקש ביקש לבטל את פסק הדין המוחק את הערעור כשהוא טוען, כי לא ידע אודות ההחלטה שציוותה עליו להגיש את סיכומיו. בירור שהוא ערך עם בית המשפט העלה, כי ההחלטה לא נשלחה באמצעות הדואר, כך ב"כ המערער, שמוסיף וטוען כי לאחרונה ביצע שינויים ושדרוגים של מערכת המחשוב במשרדו, ולכן לא יכול היה לקבל דואר אלקטרוני. הוא טוען עוד, כי מחיקת ערעורו הינה בבחינת צעד דרסטי שיש להיזהר בנקיטתו, ומכל מקום ניתן היה לנקוט בצעד דרסטי פחות מאשר מחיקת הערעור.

3.ביקשתי את תשובת המשיבים, וזו הונחה על שולחני, ובה מתנגדים המשיבים נחרצות לביטול מחיקתו של הערעור. המבקש השיב לתשובת המשיבים וביקש להתמודד עם הטענות שנפרשו בתשובת המשיבים.

4.לאחר עיון בכתבי העמדה של בעלי הדין, כמו גם בהודעת הערעור ובתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי לבטל את החלטתי, ומחיקת הערעור תעמוד בעינה. אלה טעמיי.

5.עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי בניגוד לנטען מפי המבקש, ההחלטה מיום 16.12.14 נשלחה לכתובתו באמצעות דואר רשום, כמו גם לדואר האלקטרוני שלו. בנסיבות אלה לא עומדת למבקש זכות לביטולו של פסק הדין מחמת הצדק. עם זאת נתון הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט, ובכגון דא יש להביא בחשבון, מחד, את הסברו של המבקש על המחדל, ומאידך את סיכויי הערעור להצליח.

6.אשר לסיכויי הערעור להתקבל, כאן עלינו לראות, תחילה, את מהותו של הסכסוך ואת פסיקתו של בית המשפט קמא, עליה נסב הערעור. בתמצית אזכיר, כי המבקש פעל מול המשיבים בעסקת מקרקעין כלשהי. הם תבעוהו בבית המשפט לתביעות קטנות להשבת סכום כסף שהם שילמו לו, שילמו לו עמלת תיווך אלא שאין הוא אוחז ברישיון לתיווך. תביעתם נתקבלה תוך שנקבע, כי המבקש איננו מתווך על פי דין. אחר כך תבע המבקש את המשיבים (בתביעה מושא ערעור זה) לתשלום סך 80,000 ₪, כשהוא טוען כי שיק שנתנו לו המשיבים בסכום זה (ובוטל אחר כך על ידם) תכליתו היה פיצוי על ויתור שלו לרכוש את המקרקעין. המשיבים טענו להגנתם, כי הסכום המדובר היה עמלת תיווך, ולה אין המבקש זכאי, כיוון שלא אחז ברישיון לתיווך מקרקעין, מה גם שהעסקה לא יצאה אל הפועל.

7.השופטת קמא ביכרה, על יסוד הראיות שגבתה, את עמדתם של המשיבים, כשהיא נותנת אמון מלא בעדותו של המשיב 1, ודוחה כחסרת מהימנות את גירסת המבקש. בערבו של יום היא קבעה, כי המבקש פעל כמתווך, והשיק מושא תביעתו ניתן לו כעמלת תיווך. כיוון שאין הוא מחזיק ברישיון לתיווך, אין הוא זכאי לסכום אותו הוא תבע מן המשיבים. מכאן באה דחייתה של התביעה.

8.על פסיקה זו הלין המבקש, בערעור שכל כולו נסב על קביעותיה העובדתיות של כב' השופטת קמא, אלא שבכגון דא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן כאשר הממצאים נשענים, בין היתר, שמא בעיקר, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, כפי שארע בענייננו. יוצא אפוא, סיכויו של המבקש להצליח בערעורו הינם נמוכים, שלא לומר קלושים.

9.את ההסבר שנתן המבקש למחדל שבאי־הגשת סיכומיו עלינו לראות על רקע סיכויו הנמוכים לזכות בערעורו, שהרי בין השניים מתקיימים יחסי גומלין. סיכויים קלושים בערעור צריכים הסבר משכנע במיוחד, ואת זאת לא יכול היה המבקש לספק. הטענה בדבר שדרוג מערכות המיחשוב במשרדו אינה עשויה לעלות כדי הסבר מתאים, בדרגה שתגבר על סיכויו הקלושים של הערעור להתקבל, ומכל מקום אין היא מתמודדת עם משלוח ההחלטה בדואר רשום. הואיל וכך, אין מקום לביטולו של פסק הדין המוחק את הערעור.

10.סיכומם של דברים, משום כל הטעמים הללו הנני מותיר על כנו את פסק הדין שמחק את הערעור. המבקש ישלם למשיבים שכר טרחת עורכי דין על בקשתו הנוכחית (לביטול פסק הדין) בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ה, 08 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.