ע"א 25204-12-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ויצמן

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג, ס"נ) מיום 16.11.2014; וההחלטה לתיקון טעות בפסק-הדין מיום 8.12.2014. פסק-דין זה עניינו בתביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. נפסק שעל המבקשת לשלם למשיב סכום כסף, בגין תאונת הדרכים שאירעה למשיב.

כעולה מפסק-הדין, המדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב המשיב שאירעה ביום 10.2.2006. התביעה הוגשה בשנת 2007 ופסק-הדין ניתן זה מקרוב מאחר שהמשיב עבר שנים רבות לפני התאונה להתגורר באנגליה והקשר בינו לבין בא-כוחו נותק. ההליכים הוקפאו מאז שנת 2008 ועד לחידושם, בהתאם לבקשת המשיב מיום 17.12.2013. בית משפט קמא קיבל כאמור את התביעה וחייב את המבקשת לשלם סכום כסף. כעולה מהבקשה, בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי כימותו המדויק של הסכום האמור – לטענת המבקשת, המדובר בסך של 211,561 ₪; ולטענת המשיב – המדובר על סך של 219,060 ₪. יצוין עוד שבהחלטה מיום 8.12.2014 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיב לתיקון פסק-הדין בקביעה שלהפסדי השכר בגין העבר יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

בבקשה נטען ששגה בית משפט קמא. הן לעניין קביעת האחריות על המבקשת – כשהטענה היא שלא הוכח שהמשיב נהג ברכב שהיה מבוטח באותה עת בידי המבקשת; והן לעניין גובה הנזק – שנטען שלא הוכח באופן מבוסס דיו, ואין לקביעה זו של בית משפט קמא "בסיס ראייתי מוצק כנדרש". נטען שאם לא יעוכב תשלום פסק-הדין עלול להיגרם למבקשת נזק בלתי הפיך: המשיב הוא אדם פרטי שעזב את ישראל בשנת 1978 ומאז הוא מתגורר באנגליה; חי בגפו, ללא משפחה; אינו עובד; נתמך בידי שירותי הרווחה האנגליים; ומשלם משכנתא על דירת מגוריו. ניסיונות לגבות את החוב הפסוק – במידה שיתקבל הערעור – יציבו את המבקשת בפני "שוקת שבורה", ויאלצוה לנקוט בהליכים יקרים ומסובכים בערכאות ובהוצאה לפועל שבאנגליה. הוסף, שלמשיב לא ייגרם כל נזק בעיכוב. נטען שרק חלק מהסכום הפסוק הוא פיצוי בגין נזקי עבר; ורוב הסכום הוא בגין נזקים עתידיים, שספק אם יתקיימו. וכן, שההליכים הוקפאו משך 5 שנים. עיכוב ביצוע פסק הדין – בשים לב לכך שהמשיב ממילא נתמך בידי ממשלת אנגליה – לא יביא לנזק למשיב כתוצאה מהעיכוב. המבקשת אף הציעה שיעוכב פסק-הדין באופן חלקי, כך ש-20% מהחוב הפסוק ישולם למשיב; ויתרת 80% יעוכב בידי המבקשת עד להכרעה בערעור.

בהחלטתי מיום 21.12.2014 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי. התבקשה תגובה. המשיב מתנגד לבקשה. נטען שסיכויי הערעור אינם טובים, שעה שפסק-הדין מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות; שהמדובר בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי; ושהטענה בעניין מגורי המשיב באנגליה ו"שאינו אדם אמיד" נטענו בעלמא, וללא הוכחה מספקת – כדי עיכוב הביצוע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה שדינה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

כידוע, הכלל הוא שעצם הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ועל המבקש את העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחת הערעור; וכן, שאם יזכה המערער יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב המצב לקדמותו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1154 (מהדורה אחת-עשרה, 2013). כאשר המדובר בחיוב כספי הרי שהנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין (ע"א 4461/13 עמית זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ (9.9.2013), ואולם במקרים חריגים, כאשר הראה המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור – יהיה מקום לעכב את ביצוע החוב הפסוק (ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן, בפסקה 14 (26.11.2012)). אולם טענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא (ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני, בפסקה 11 (30.5.2013). במצב בו הזוכה הוא תושב-חוץ נפסק שאמנם אין מקום לכלל גורף, לפיו רק בשל עובדת היות הזוכה תושב-חוץ יהיה מקום לעיכוב הביצוע אולם לעובדה זו יש לתת משקל בהתאם לנסיבות העניין. מעבר לכך הובהר שבמקרה שבו הזוכה הוא נושה שאינו "רצוני" – כבענייננו, חיוב נזיקי שמקורו בתאונת דרכים – הרי שיש מקום להתחשבות רבה יותר בתושבתו הזרה של הזוכה במסגרת השיקולים האמורים (ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש (1.8.2006); ע"א 3456/14 נפתלי נ' פימה (2.6.2014)).