ע"א 24961-07-15 ואן קול נ' מדינת ישראל

1.עסקינן בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט ר.חיימוביץ) מיום 26.05.2015 (ת"א 18956-05-10), לפיו נדחתה תביעת נזיקין שהגיש המבקש כנגד המשיבה בהתייחס לעיכובו ואיזוקו על ידי מאבטחי משמר בית המשפט ביום 14.09.2003, עת הגיע אל היכל בית המשפט בתל אביב כשבכליו אולר.

כמו כן חויב המבקש בתשלום הוצאות בסך של 15,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

הבקשה שלפני הוגשה ביום 13.07.2015.

2.לטענת המבקש פסק הדין הומצא לו ביום 11.06.2015 על ידי עו"ד למדן, אשר ייצגו בבית משפט קמא, וכבר ביום 15.06.2015 פנה ללשכה לסיוע משפטי ב"בקשה דחופה להרחבת סיוע" לצורך הגשת הערעור.

לשיטת המבקש "סיכוייו לזכות בערעור על פסק הדין" טובים (סעיף 5 לבקשה).

3.המשיבה מתנגדת לבקשה הן מהטעם כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בהעדר תצהיר התומך בטענות העובדתיות המונחות בבסיסה, הן מהטעם כי המבקש הגיש תביעה אישית נגד שופט בית משפט קמא עוד ביום 11.06.15 ועל כן יכול היה לאף הגיש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור במועד הקבוע בחוק והן מהטעם כי "סיכויי הערעור קלושים, אם בכלל, נוכח העובדה כי מדובר בפסק דין המושתת על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות בהם ערכאות הערעור נוטות שלא להתערב כלל" (סעיפים 15-14 לתגובת המשיבה).

4.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

5.אמת, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר, ברם הנסיבות בהן נדרשה האורכה פורטו בבקשה ונתמכות במסמכים שצורפו לה.

6.אין חולק בין הצדדים כי פסק הדין הובא לידיעת עו"ד למדן ביום בו ניתן, קרי; ביום 26.05.2015, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 12.07.2015 (בהינתן שהמועד האחרון הינו יום שישי 10.07.2015).

7.עם זאת, מעיון בנספחי הבקשה עולה כי פסק הדין הובא לידיעת המבקש כשבועיים ימים לאחר שניתן מאחר ובא כוחו התקשה ליצור עימו קשר טלפוני ומצא לשלוח אליו את פס'ק הדין בדואר רגיל .