מדינת ישראל נ' מויאל

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בדימונה (כב' השופט י' ברוזה), שפסק למשיב פיצוי בסך 7,500 ₪ בגין מעצרו שלא כדין על ידי המערערת.

רקע

1.המשיב שימש כמאבטח של משרדי עמידר בעיר דימונה. ביום 11.8.2015 הוא הותקף במהלך עבודתו על ידי שני אזרחים. המשיב הזעיק את משטרת ישראל, וכשזו הגיעה למקום, אמרו התוקפים לשוטרים כי המשיב תקף אותם, ואחד מהם טען לשבר באצבעות בשל התקיפה. בעקבות זאת, עוכב המשיב במקום האירוע. כשהוא מלווה בשוטר פונה המשיב, שנפגע בתקיפה בפניו, לקבלת טיפול רפואי במרפאת קופת חולים. בעת השהות במרפאה קיבל השוטר שהתלווה למשיב הוראה טלפונית לשחרר את המשיב מעיכוב, ולהורות לו להגיע לתחנה לצורך חקירה.

2.המשיב, לאחר שטופל במרפאה, הגיע לתחנת המשטרה באופן עצמאי (כשהוא בחזקת משוחרר). בתחנת המשטרה, בטרם נגבתה עדות מהמשיב, קיבלו השוטרים בתחנה הוראה מהחוקר ג'אברין אבו כף "להחליף את הסטטוס ממעוכב לעצור". בעקבות ההוראה הודיע רס"ל ודים אסקוטסקי למשיב כי הוא עצור. עילת המעצר שסימן רס"ל אסקוטסקי בדו"ח המעצר היא "יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה כי ___" [כך במקור – ג.ל.].

3.ברגע שהודע למשיב כי הוא עצור, הוא קיבל התקף חרדה, החל לסבול מרעידות ואיבד את הכרתו. המשיב נלקח בניידת מד"א לקופת החולים כשהוא אזוק ומשם פונה לבית החולים סורוקה כאשר הוא עדיין אזוק ומלווה בשוטר. בבית החולים קיבל השוטר שיחת טלפון אשר הודיעה לו כי המשיב משוחרר ממעצר, האזיקים הורדו ממנו והוא נותר בבית החולים. המשיב הוזמן להגיע למחרת היום (12.8.2015) לתחנת המשטרה למסירת עדות.

המשיב הגיע למחרת ומסר עדות, ובמעמד זה נמסר לו כי אינו חשוד.

להשלמת התמונה יצוין כי כנגד שני התוקפים הוגש כתב אישום והם הורשעו על פי הודאתם.

התביעה

4.המשיב הגיש תביעה בסדר דין מהיר על סך 75,000 ₪ בגין כליאת שווא, נגישה, הפרת חובה חקוקה ולשון הרע.

בתביעה הוא קבל על פועלה, מחדליה ורשלנותה של המערערת או מי מטעמה בכל הנוגע לדרך טיפולה באירוע שהתרחש ביום 11.8.2015.