ע"א 24223-06-15

לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין בת.א. (שלום קריות) 3604-07-13, במסגרתו חויבה המבקשת (הנתבעת) בתשלום סכום של כ 40,000 ₪ לטובת המשיב וכן חויבה בסכום כולל של כ 10,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.

על פסק דינו של בית המשפט קמא הגיש כל אחד מהצדדים ערעור.

הכלל בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין הינו כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי וכי הגשת ערעור על פסק הדין אינה מעכבת את ביצועו. זאת ועוד, בית המשפט לא יטה לעכב פסק דין שעניינו תשלום כספי אלא כאשר יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בבא העת בערעורו. בהקשר זה יש לשקול את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה הנוספת להוכחת סיכויי הערעור, ולהיפך.

בענייננו, נטען כי באם ישולם הסכום בו חויבה המבקשת היא תתקשה לגבותו חזרה (היה וערעורה יתקבל) שכן המשיב הינו 74 שנים ומתפרנס מקצבת מל"ל בלבד. מנגד, טען המשיב כי הוא ממשיך לעבוד. ואולם, לא הובאו על ידי האחרון נתונים של ממש בנדון.

באשר לסיכויי הערעור של המבקשת – הגם שהם אינם מובהקים ניתן לומר שהם אינם על הצד הגבוה. עיקר המחלוקת בסכסוך היתה עובדתית בנוגע להסכם שנקשר, אם לאו, בין השניים. בהקשר זה בית המשפט קבע ממצאים עובדתיים הנטועים היטב בראיות ובממצאי מהימנות. אזכיר, כי גם המשיב הגיש ערעור על גובה הפיצויים שנפסקו לזכותו.

בשקלול כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי האיזון הראוי הינו עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.