ע"א 24101-05-16 מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור נ' קופרברג ואח'

1.עסקינן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' כאמלה ג'דעון), מיום 12/4/15, בת"א 18581-12-13, בו התקבלה תביעת המשיבים להחזר סכומים שנגבו בגביית יתר של היטלי פיתוח על ידי המערערת, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: המועצה).

מדובר בגלגול נוסף של פרשה שהחלה לפני שנים רבות, ואשר הגיעה לבתי המשפט השונים.

2.א. בתקופה הרלוונטית, היה משיב 2 (להלן: יצחק) הבעלים הרשום של שלושה מגרשים בפרדס חנה, באזור הנקרא כיום שכונת האלה (להלן: השכונה), אשר חולקו בינו לבין שני בניו. משיב 1 (להלן: המשיב) הוא אחד הבנים אשר קיבל לחזקתו את אחד המגרשים (להלן: המגרש).

אין חולק כי בעקבות יוזמה של בעלי המקרקעין בשכונה ואחרים לשינוי יעוד מקרקעיהם, אשר ייעודם במקור היה חקלאי, הסכימה המועצה לשינוי הייעוד בכפוף לכך שפיתוח התשתיות והדרכים יהיה על חשבונם של בעלי הקרקע, כתנאי למתן היתרי בנייה, כאמור לעיל. בשנת 97' גובש הסכם פיתוח בין המועצה לבין בעלי המגרשים, על ידי בא כוחם, עו"ד איזנשטיין, לבין החברה לתשתיות זורמות פרדס חנה-כרכור בע"מ.

ב. לצורך הקמת בית מגורים על מגרש (להלן: הבית), שילם המערער בשנת 00', על פי דרישה, כתנאי למתן היתר בנייה מרשות התכנון, היטלי פיתוח בסך של 81,960 ₪, ששוויים היה 20,000 דולר.

ג. בשנת 01' הגישה "יטדות חברה כלכלית לעבודות עפר וצנרת בע"מ" (להלן: יטדות) תביעה כספית נגד המועצה ובעלי המקרקעין בגין עבודות פיתוח שבוצעו על ידה בשכונה, כאשר עו"ד איזנשטיין והחברה הכלכלית לפרדס חנה-כרכור בע"מ, אשר ראש המועצה עמד בראשה, והמועצה הייתה בעלת מניותיה היחידה (להלן: החברה הכלכלית), צורפו כצדדים שלישיים ורביעיים לתביעה. התביעה נגד בעלי המקרקעין נדחתה, והמועצה ועו"ד איזנשטיין חויבו לשלם ליטדות את הסכומים שנפסקו לזכותה. (להלן: עניין יטדות).

ד. הפרויקט נעצר עקב בעיות תזרימיות, והחברה הכלכלית נטלה על עצמה את ביצוע העבודות. כל בעל מגרש שילם לחברה הכלכלית סכום זהה לסכום שהתחייב לשלם לקופת הפיתוח העצמי.

בשנת 06' ניתן צו פירוק נגד החברה הכלכלית, ובעלי חלקות נוספים בשכונה, אשר ביקשו לבנות על חלקותיהם, שילמו למועצה היטלי פיתוח על פי תעריפים שהיו קבועים בחוקי העזר שהיו בתוקף באותה תקופה, ולא על פי התעריפים ששולמו לחברה הכלכלית.

ה. בשנת 07' מכר המשיב את הבית לצד שלישי.

3.ביום 10/8/11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' הש' הדסה אסיף) בת"א (חד') 4140-06-08 גוטמן נ' המועצה ועו"ד איזנשטיין, אשר קבע כי מחלק מתושבי השכונה נגבו דמי פיתוח העולים על הסכומים הקבועים בחוקי העזר הרלוונטיים באותה תקופה, והכיר בחובת השבה מלאה לתושבים, משקבע כי הפסיקה הכירה בכך שגביית יתר על ידי רשות מקומית מקימה חובת השבה לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר. בית המשפט שם מצא את המועצה אחראית לגביית היתר מהתובעים שם, מחמת התנהלותה כלפיהם כרוכשי מגרש בתחומיה, מהטעמים שנקבעו בפסק הדין, לרבות קביעה כי גבייתם של הסכומים ביתר נועדה לעקוף את הוראות חוקי העזר והסכומים שנקבעו בהם. כן נקבע כי המועצה לא פעלה לגבייה אחידה מכל תושבי השכונה הרלוונטית, וכי "מי ששילם שילם", ו"ממי שלא שילם לא גבתה המועצה אלא את הסכומים המותרים לה על פי חוק". (שם, סעיף 54). עוד נפסק כי המועצה הסתירה נתונים אלה ולא גילתה אותם לתובעים ולאחרים, וכי היה בפעולותיה משום עשיית עושר ולא במשפט, מאחר שנהנתה מכך שהפיתוח שהייתה אמורה לשאת בו בוצע על ידי אחרים. ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא נדחה בפסק דין מנומק בע"א (חי') 27866-10-11 המועצה נ' גוטמן, שניתן על ידי בית משפט זה ביום 7/2/12. (להלן: עניין גוטמן).

4.לטענת המשיבים, בשנת 11', בעקבות שיחה של יצחק עם גוטמן הנ"ל, נודע לו על כי נגבו היטלי פיתוח ביתר, והוא סיפר על כך לבנו המשיב באותה שנה. הם פנו פעמיים למועצה בשנת 11', כדי לקבל נתונים אך לא נענו, ופנייתם ליועץ המשפטי לממשלה נעצרה בעקבות התערבות המועצה, אשר טענה להתיישנות. משכך, הגישו בשנת 13' תביעה לבית משפט השלום בחיפה להחזר התשלומים ששולמו ביתר, כאמור.