ע"א 24052-10-15 פריד נ' נציגות הבית המשותף

ערעור על רכיב הוצאות המשפט בפסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ד' פיינשטיין), שחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ₪ ובנוסף לכך חייב את המערער בהוצאות כל אחת משתי דיירות, שניהלו את ההתדיינות שבין המערער לבין המשיבה בין היתר מכח ניהול ברוטציה של הנציגות, בסכום של 3,000 ₪ לכל אחת מהן.

המערער טוען כי אין כל קורלציה בין הסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה – סכום של כ-25,000 ₪ - לבין החיוב בהוצאות שהושת עליו במסגרת פסק-הדין. לשיטתו אין אח ורע לחיוב בהוצאות בשיעור העולה כדי 85% לערך מהסכום הנתבע בכתב התביעה. אין גם כל הצדקה לפסיקת הוצאות בסכום זה במסגרת הליך שהדיונים בו נדחו לבקשת המשיבה במשך תקופה ארוכה, ושבסופו של יום הסתיים לאחר דיון הוכחות אחד והגשת סיכומים בכתב. עוד טוען הוא כי בהליך דומה שניהל נפסקו לטובתו הוצאות בסכום של 600 ₪ בלבד, ויש בכך כדי להעיד על שיעור ההוצאות ההולם את נסיבות העניין.

לאחר עיון בתיק בית המשפט קמא, בטענות הצדדים ובסיכומים שהגישו במסגרת הערעור (שהתנהל על דרך של סיכומים בכתב), הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניין שיעור ההוצאות. כידוע, הלכה היא כי רק במקרים יוצאי דופן וחריגים, העולים כדי סטייה מהותית ובלתי מוסברת מהמקובל, תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית בעניין הוצאות המשפט. במקרה דנא נפסקו לכאורה הוצאות על הצד הגבוה, אולם לא ניתן לומר כי פסיקת הוצאות בסכום של 15,000 ₪ במסגרת תובענה שהדיון בה השתרע על תקופה של חמש שנים, ושנקבע במסגרתה כי המערער שב והעלה טענות ששהועלו ונדחו בהתדיינויות אחרות בין הצדדים, מהווה חריגה המצדיקה התערבות.

אומנם, נראה לכאורה כי קיימת כפילות בפסיקת ההוצאות בין ההוצאות שנפסקו לטובת נציגות הבית המשותף לבין אלה שנפסקו לטובת הדיירות. דא עקא שהמערער לא צירף את הדיירות כמשיבות לערעור, אף לאחר שאלה עמדו על כך במסגרת הטיעונים שהעלו בפני ערכאת הערעור. לפיכך לא ניתן לדון ולהכריע בסוגיה זו.

כללו של דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין ועל רקע האמור לעיל לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים ותשיב את הפיקדון לידי המערער.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ו, 15 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.