ע"א 239/13 מכללת איסט לונדון השלוחה בישראל בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד אמיר בירמן ואח'

השופט ח' מלצר:

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין) ב-ת"א 628-05, בגדרו נדחתה תביעתה של המערערת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לשיטתה, כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של נושאי המשרה בה.

           אביא להלן, בקצרה, את הנתונים הצריכים לעניין.

התשתית העובדתית

2. בשנת 1988 נחתם זכרון דברים בין המערערת (להלן גם: השלוחה, או החברה), שכיום היא חברה בפירוק, לבין אוניברסיטת איסט לונדון שבאנגליה (להלן: האוניברסיטה), במסגרתו הוסכם כי המערערת תהיה נציגתה של האוניברסיטה בישראל (להלן: ההסכם). בסעיף 1.4 להסכם נכללה תניה, לפיה כל אחד מהצדדים להסכם רשאי להודיע על רצונו לבטל את ההסכם, ואולם על הביטול להתבצע מבלי שהסטודנטים הלומדים בשלוחה בשלב זה – יפגעו (להלן: סעיף 1.4). עוד על פי סעיף 1.4 האמור – הביטול יעשה באמצעות מסירת הודעה חד צדדית, שתימסר 6 חודשים לפני שיחול הביטול בפועל (להלן: תנית הביטול).

מפאת חשיבותו של סעיף 1.4 להסכם, בו הוגדרה, כאמור, תניית הביטול אביא אותו להלן כלשונו:

"This Memorandum shall operate with effect from February 15th 1998. If either party should wish to terminate the agreement, this shall be without detriment to students currently studying on the course. Termination must be conveyed in writing to either the Chief Executive Officer of East London College or the Head of the School of Law at UEL and requires written notice 6 months in advance of the termination date to be sent to the same personnel. The termination date must also be at either the beginning or end of the semester. “Detriment” would be determined by the Academic Board of UEL in conjunction with the Board of Trustees of East London College."

3. בתאריך 07.02.2001 האוניברסיטה מימשה את יכולתה להפעיל את תנית הביטול, והודיעה למערערת כי בכוונתה לסיים את ההתקשרות ביניהן, וזאת החל מתאריך 17.09.2001, שהיה מועד תחילתו של הסמסטר הראשון לשנת הלימודים האקדמית של 2002-2001 (להלן: מועד הביטול).

4. כחודשיים לאחר שנסתיים הקשר בין האוניברסיטה לבין המערערת – האחרונה קיבלה הודעה מהמועצה להשכלה גבוהה, לפיה הוחלט לדחות את בקשתה למתן רישיון קבוע לקיים תכנית לימודים לתואר ראשון במשפטים בישראל, כשלוחה של האוניברסיטה, וזאת בהתבסס על ניתוק הקשר בין האוניברסיטה לבין המערערת. במועד הביטול היו 76 סטודנטים רשומים ללימודים בשלוחה, והמערערת המשיכה לקיים את הלימודים בה עבורם. הלימודים בשלוחה נמשכו עד לתאריך 30.06.2003 – אזי השלוחה הפסיקה את פעילותה לחלוטין, בהתאם להחלטת המועצה להשכלה גבוהה. 

5. לשם השלמת התמונה יצוין כי בשנת 2001 התנהלו הליכים משפטיים בבריטניה בין המערערת לבין האוניברסיטה, נוכח בקשתה של המערערת שהאוניברסיטה תקבל לשורותיה, כסטודנטים מן המניין, קבוצת תלמידים שהשלימו את לימודיהם במסגרת קורס הכנה ללימודי משפטים באנגלית, שאותו העבירה המערערת. התביעה התבססה על כך שהמערערת הבטיחה לאותם התלמידים כי לאחר סיום הקורס – הם יוכלו להמשיך ללימודי תואר ראשון במשפטים בשלוחה. תביעתה של המערערת למתן צו עשה בהקשר זה נדחתה על ידי בית המשפט באנגליה, שכן נמצא כי ההסכםאיננו מחייב את האוניברסיטה לעשות את מה שנתבקש על ידי המערערת בתביעה (עיינו: נספח ט' לתצהיר העדות הראשית מטעם המערערת, כפי שהוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד).