ע"א 23147-12-16 שאול נ' קול

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת מיכל ברלינר – לוי) אשר ניתן ביום 4.12.16.

עסקינן בתביעה אשר הגיש המשיב נגד המערער, תביעה לפיצוי בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע. אחר הגשת כתב הגנה, עתר המשיב למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. בית המשפט נעתר לבקשה מייד, מבלי שהתבקשה תגובת המערער, והורה בזו הלשון: "אני מורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות".

על כך מלין המערער. לטענתו, היה על בית המשפט לאפשר לו להגיב לבקשה, שאז היה טורח ומבהיר מדוע עומד הוא על קבלת הוצאות בתיק זה. המערער הבהיר כי נגרמו לו הוצאות בסכום גבוה, שכן נדרש לשלם לעורך דינו עבור הייצוג והוא אינו צריך לצאת בחסרון כיס מן ההליך אשר נמחק. בקשת המשיב למחיקת התביעה לא הומצאה כמתחייב למערער ופסק דינו של בית המשפט קמא ניתן מבלי ליתן למערער להגיב לה ובכך נפגעה זכותו.

המשיב טען כי מצופה היה מן המערער לפנות לבית המשפט קמא ולהעלות בפניו טענותיו ולא היה כל צורך בהגשתו של ערעור זה, אשר גרם לצדדים להוצאות מרובות. המשיב טען כי גם אם ימצא בית המשפט שלערעור כי נפלה טעות, אזי יש להשיב את ההכרעה בשאלת ההוצאות לערכאה אשר דנה בתיק.

תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת בזו הלשון:

"(א)רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.

(ב)בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט."