ע"א 2181-12-14 עמרנקו נ' מודזגברישבילי

 1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עדי הדר) מיום 2.11.14 (ת.א 1002-06-13), אשר דחה את תביעת המערערת וקבע כי חתימת המשיב על כתב הערבות נעשתה תוך הטעייתו, ולמצער באופן שבו הוסתר ממנו התוכן האמיתי של המסמכים עליהם חתם.

רקע עובדתי ופסק הדין:

2.המערערת חברת עמרקנו (להלן גם: עמרנקו) היא חברה פלסטינית שמפעלה ביהודה ושומרון, עיסוקה העיקרי הוא ייצור ובניית רהיטים, ומנהלה ובעל המניות בה הוא עמרן אבו ג'ובה (להלן: עמרן).

3.חברת אלונית שיווק רהיטים בע"מ (להלן: אלונית) רשומה בישראל, הגב' נינו טטרו (להלן: נינו) בתו של המשיב, היא בעלת המניות בה (נכון ליום 5.5.13).

4.המשיב עבד בחברת אלונית כשומר/''נאמן ביטחון'', ובתפקידו זה היה אחראי לפקח מבחינה בטחונית על הסחורה היוצאת והנכנסת למפעל הרהיטים, אשר פעל על דרך השלום בסמוך לכפר הפלסיטיני עזון.

5.הצדדים חלקו באשר ליחסים העסקיים שבין עמרנקו לאלונית. בעוד שלטענת המערערת החברות "קיימו ביניהם שיתוף פעולה עסקי בתחום הרהיטים במשך שנים רבות" וחברת אלונית היתה למעשה "'צינור' מקשר בין המערערת לבין לקוחותיה השונים ובנוסף אלונית קיבלה מהמערערת רהיטים לשם מכירתם", לטענת המשיב "בתו הסכימה לשמש כ "פרונט" לפעילות עמרן בשטחי איו"ש, והקימה לבקשת עמרן חברות ישראליות ששימשו כסות לפעילותו העסקית של עמרן, במטרה להקנות לעמרן הקלות במעברים ובהכנסת סחורות לארץ".

6.בנסיבות אשר גם בהם חלוקים הצדדים, נחתם 'כתב ערבות בלתי חוזרת' (להלן: כתב הערבות) על ידי המשיב לטובת עמרקנו, להבטחת פירעון המחאות של חברת אלונית בסך של 2,310,000 ₪.

עמרנקו באמצעות נציגה עמרן טענה, כי המשיב ערב לחובותיה של אלונית לפי בקשתה של בתו, אשר אלונית היתה בבעלותה ובניהולה הבלעדי. לטענת המשיב חתימתו הוצאה ממנו במרמה על ידי עמרן, במסגרת חתימה על מסמכים הקשורים לקבלת המחאת פיטורין מחברת אלונית בה עבד.

7.לאחר הגשת תצהירים מטעם הצדדים ובסמוך למועד הדיון הקבוע, נתן בית משפט קמא החלטה לפיה "בימ"ש ממליץ לצדדים להסכים דיונית לוותר על התצהירים או העדים השונים למעט נציג התובעת והנתבע שנכחו במעמד החתימה הנטען" (החלטה מיום 31.10.14)

ביום הדיון עצמו הגיש הנתבע (המשיב דכאן) בקשה כי בית המשפט ישמע את העדים שהוזמנו על ידו ויתן לו יומו. על כן קבע בית המשפט כי הדיון יפוצל לשניים "היום תידון רק הטענה כי הנתבע לא הבין משמעות חתימתו על כתב הערבות או הוטעה לחתום על הערבות יעידו רק עדים שבימ"ש יתרשם שעדותם נחוצה לברור סוגיה זו" (החלטה ביום 2.11.14).

בו ביום לאחר שמיעת עדותם של המשיב של עמרן ושל נינו, ניתן בית פסק הדין אשר קבע כי בית המשפט "נותן אמון בגרסה של הנתבע כי ההחתמה שלו על כתב הערבות נעשתה תוך הטעייתו ולכן הוא רואה במסמך כמסמך מזוייף" בית המשפט חיזק קביעתו בעובדה שהמשיב מילא תפקיד של שומר בחברה, והמסמכים שעברו תחת ידו היו תעודות משלוח ותו לא, כך גם קבע כי המשיב לא התכוון לערוב לחובות חברת אלונית, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר על אדם פשוט שהשתכר משכורת נמוכה בחברה, ולא מסתבר שהתכוון לקחת על עצמו התחייבות בגובה כזה, ובתנאים המרעים עמו תוך וויתור על זכויותיו כערב. עוד זקף בית המשפט לחובת המערערת את העובדה שהמסמך נחתם במשרדיה, ללא נוכחות עורך דין, אע"פ שהעידה כי עורך דין ערך אותו, כן קבע בית המשפט כי העובדה שעמרן לא סיפר למשיב על הקרע ביחסים בינו לבין נינו, יש בה משום "ראשית הודאה בהטעיה כולה".

גם בחינת תכליתו של החוזה מביאה לביטולו על פי קביעת בית משפט קמא, מאחר ולא ניתן לאתר "ולו בדוחק תכלית ראויה להסכמתו של הנתבע לקחת על עצמו התחייבות ענק של ערבות בסך 2.3 מליון ₪" לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה, קבע כי כתב הערבות מבוטל, וחייב את המערערת בהוצאות.