ע"א 21208-05-15 טרבלסי נ' שריקי

(בבקשת המערער לעיכוב ביצוע)

רקע

1. לפני בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום (כב' השופטת יעל טויסטר ישראלי) בתיק 53815-05-12 שניתן ביום 22.2.15 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו קיבל בית משפט קמא את תביעתו הכספית של המשיב בגין הפרת הסכם פשרה, שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט גרוסקופף מבית המשפט כאן.

2. בהתאם לפסק הדין חויב המערער לשם למשיב סך של 40,000 ₪ (בתוספת 14,000 ₪ הוצאות) כפיצוי בגין מספר הפרות של הסכם הפשרה.

   טענות הצדדים 

3. לטענת המערער ביצועו המידי של פסק הדין יגרום לו "נזק בלתי הפיך" (ס' 20 לבקשה) שכן מצבו של המשיב רע, ולהוכחת טענותיו מצרף צו עיקול שהוטל על המשיב לבקשת שלטונות מע"מ ב 11.6.14 (להלן: "החלטת העיקול").

   לטענת המערער, נזקו של המשיב, אם יעוכב ביצוע פסק הדין, מתבטא רק בהמתנה לשמיעת הערעור שסביר להניח יתקבל, לעומת זאת, אם יתקבל הערעור יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו בשל מצבו הכלכלי של המשיב שיקשה על גבית הכספים ששולמו חזרה (ס' 23 לבקשה).

   בנוסף, לטענת המערער סיכויי קבלת הערעור טובים – הערעור מתבסס על טענות כבדות של פגמים משפטיים ופגמים בניתוח הראיות.

   דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

   הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינה כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו, הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. מכך נובע, שאם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז (ורק אז) יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.

   עם זאת, תקנה 467 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש עיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב בערעור) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים בראש ובראשונה על פסקי דין שקובעים חיוב כספי.

    

   הנה כי כן, הנחת המוצא בנוגע לפסקי דין שמטילים חיובים כספיים הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר כשלעצמו מצב בלתי הפיך, וכי כספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור (ראה, למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני (פורסם בנבו, 2.6.2005); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.2009)).