ע"א 2099/13 הרצל נצר נ' פקיד שומה חדרה

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם ניתן היה לחייב את המערער במס הכנסה בגין גידול הון, ובאיזה היקף? זו השאלה שעמדה במרכזו של הערעור שבפנינו.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה

2.        המערער הוא קבלן לעבודות בנייה הפועל בתחום המקרקעין והבנייה, וכבעלי עסקים אחרים נדרש להגיש הצהרות הון. השוואה של הצהרות ההון שהגיש המערער ליום 31.12.2004 וליום 31.12.2007 הובילה את המשיב למסקנה כי נמצא אצל המערער גידול הון בלתי מוסבר בסך של כ-2,107,000 שקל. בנוסף, המשיב מצא כי המערער לא הצהיר על שתי הכנסות בשנות מס אלה: הכנסה בסך של 1,005,229 שקל כתוצאה ממכירת מניותיו בחברה בשם "קרקעות בנימין בע"מ" בשנת 2005 לאדם בשם מרטין סומן (להלן: סומן), והכנסה בסך של 291,000 שקל כתוצאה ממכירת קוטג' שנבנה על-ידי המערער ונמכר על ידי בתו בשנת 2006. המשיב סבר כי הרווח ממכירת הקוטג' צריך להיחשב כהכנסה עסקית של המערער. 

3.        המשיב הוציא למערער שומה בצו לפי סמכותו מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) לשנים 2007-2005. המשיב חייב את המערער בהכנסות שפורטו לעיל בגין השנים 2005 ו-2006 וכן בתוספת הכנסה בסך של 811,360 שקל לשנת 2007 (סכום שגילם את גידול ההון הבלתי מוסבר בהפחתה של ההכנסות שלא דווחו).

4.        מקורו של ההליך שבפנינו הוא בערעור שהגיש המערער על צו השומה לשנות מס אלה לבית המשפט המחוזי חיפה (ע"מ 37477-01-11, סגנית הנשיא ש' וסרקרוג). בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים אחת לאחת וקיבל, בעיקרם של דברים, את עמדתו של המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המערער כי הוא קיבל כהלוואה סכום של 120,000 דולר ולכן יש להפחית סכום זה מגידול ההון שיוחס לו. טענותיו האחרות של המערער נדחו. לצורך הערעור שבפנינו נעמוד על עיקרי קביעותיו של בית המשפט המחוזי שנגדן טוען המערער.