ע"א 20749-06-16 עיריית חולון נ' זלמנוב ואח'

1.מונחת לפני בקשה להמרת הערבון שנקבע בהתחייבות עצמית.

2.עסקינן בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת א. מור-אל) מיום 02.05.2016 (ת"א 12411-05-12) לפיו חויבה המבקשת בתשלום פיצוי למשיבה 1 בתביעת נזיקין שהגישה בסך של 38,625 ₪ ובתשלום סך של 115,875 ₪ למשיב 2, כל זאת בצירוף החזר אגרת משפט, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% לכל אחד מהמשיבים (להלן: "פסק הדין").

3.הטעם היחיד עליו סומכת המבקשת את בקשתה שלפני הוא איתנותה הכלכלית "לכסות את הוצאות המשיבים, ככל שבבוא היום יוטלו הוצאות שכאלה".

עוד מציינת המבקשת כי פסק הדין שולם על ידה במלואו.

4.המשיבה 1 הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

5.המשיב 2 מתנגד לבקשה, זאת משלטענתו המבקשת "אינה תאגיד בנקאי או חברת ביטוח אשר ניתנה להם האפשרות ליתן התחייבות עצמית במקום עירבון", מה גם שהמבקשת "פיגרה בתשלום הפיצויים כפי שנפסקו על ידי בית משפט קמא".

6.התחייבות עצמית, כמוצע על ידי המבקשת, אינה באה ככלל בגדרה של "ערובה סבירה אחרת" במובן הוראת תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ועל פי הפסיקה הנוהגת כמוה כפטור מהפקדת ערבון.

7.עם זאת, לצד הכלל הוכר חריג המצומצם לגופים פיננסיים, אשר אין חולק על חוסנם הכלכלי והוא בבחינת "ידיעה שיפוטית".