צורי ואח' נ' קרשובר ואח'

1.המערערים - ראש עיריית קריית מוצקין (להלן: "ראש העיר" או "צורי") ורעייתו (להלן: "מנהלת התיאטרון"), המכהנת כמנכ"ל היכל התיאטרון בקריית מוצקין (להלן: "התיאטרון"), הגישו לבית משפט קמא תביעה נגד המשיבים, על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסומים שונים שמשיב 1 (להלן: "קרשובר") פרסם בדף הפייסבוק של משיב מס' 2 (להלן: אבישר"), פרסומים שונים שלטענת המערערים מהווים לשון הרע.

אבישר הוא יו"ר האופוזיציה במועצת העיר, אשר הפעיל דף פייסבוק בשם "הרוח החדשה - קריית מוצקין" (להלן: "דף הפייסבוק"). אומר, כבר כעת, כי התביעה נגד אבישר נדחתה לאחר שבית משפט קמא קבע, כי הוא אינו אחראי לתוכן הפרסומים של קרשובר והמערערים השלימו עם קביעה זו.

2.כתב התביעה שהוגש לתיק קמא התייחס ל- 13 פרסומים, אשר פורסמו בדף הפייסבוק, חלקם מתייחס לראש העיר וחלקם גם לרעייתו. הפרסומים נוגעים להתנהלות ראש העיר ורעייתו ונטען בהם להתנהלות לא ראויה, העולה כדי מעשים לא כשרים.

בית משפט קמא קיבל את התביעה רק לגבי חלק מהפרסומים ופסק פיצויים שלדעת המערערים אינם הולמים את המקרה. הערעור הוגש, אפוא, גם נגד דחיית התביעה נגד חלק מהפרסומים וגם על גובה הפיצוי שנפסק.

קרשובר הגיש ערעור שכנגד, בו הוא טוען נגד אותו חלק של התביעה, שהתקבל.

3.בית משפט קמא התייחס להלכות לגבי פרסום לשון הרע כלפי נבחרי ציבור ולכך שאין מדובר בפוסטים עצמאיים, אלא "בתגוביות" וקבע, כי 8 מתוך 13 הפרסומים אליהם התייחס, אינם מהווים לשון הרע והם: הראשון, השני, החמישי, השישי, השמיני, העשירי, השנים עשר והשלושה עשר.

נקבע, כי על אף לשונם הבוטה של פרסומים אלה, יש לתת את הדעת לכך שהם מתייחסים לנבחר ציבור ולרעייתו, שגם היא משמשת בתפקיד מעין ציבורי וכי מי שמשמש בתפקיד ציבורי אמור לפתח "עור עבה", נגד האשמות בנפוטיזם ובשחיתות שלטונית.

באשר לדברים שנאמרו נגד מנהלת התיאטרון נקבע, כי מדובר "בדעה על גבול הלגיטימי" ביחס לתפקידה כמנהלת התיאטרון העירוני וכי "באיזון העדין" בין ההגנה על חופש הביטוי ובין הזכות לשם טוב, הפרסומים מצויים, עדיין, בגדר הלגיטימי על פי החוק.

4.באשר לחמשת הפרסומים הנותרים נקבע, כי הם מהווים הבעת דעה החורגת מתחום "המותר", כוללים האשמות מפורשות בגניבה מקופת העירייה וביטויים המייחסים למערערים תכונות אופי שליליות. עוד נקבע, כי פרסומים אלה אינם מבוססים על מידע כלשהו שהיה בידי קרשובר וכי לא הוכחה לגביהם הגנת אמת בפרסום, כי הם חורגים מהסביר, וכי לפי לשונם ואופן ניסוחם הם נעדרי תום לב.