ע"א 20017-03-13 זיפ הופ רשת חנויות בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט משה סובל) שניתן בת.א.ק 11814-11-10, ביום 17.1.13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "התובעת" או "המשיבה") במלואה, והמערערת, זיפ הופ רשת חנויות בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המערערת") חוייבה לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה בסך 95,425 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 7.11.10, וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.ביום 12.6.07 נחתם בין הצדדים "נספח להסכם התקשרות לרשת orange ולתנאי התוכנית" (מוצג 1 לתיק מוצגי המערערת) במסגרתו התקשרה המערערת עם המשיבה לצורך קבלת שירותי טלפון נייד ל-65 מנויי טלפון, וזאת למשך שלוש שנים.

2.לטענת התובעת, ביום 01.05.09 הפסיקה הנתבעת לשלם לה עבור השירותים, וביום 10.02.10, מספר חודשים עובר לסיום תקופת ההתחייבות, העבירה הנתבעת את ההתקשרות לחברת תקשורת אחרת, כך שבמשך 9 חודשים השתמשה הנתבעת בשירותי התובעת, מבלי ששילמה לתובעת עבורם. עוד לטענתה, על הנתבעת לשלם תשלום מינימאלי אליו התחייבה בגין יתרת התקופה עד לסיום ההתחייבות.

3.הנתבעת טענה שהתובעת חייבה אותה בסכומים החורגים מההסכם שבין הצדדים מבלי שנתנה הסכמתה לכך. לטענתה, לאחר שלא קיבלה הבהרות על חיובי היתר בהם חוייבה, הודיעה לתובעת שהיא שוקלת להפסיק את ההתקשרות עמה. לטענת הנתבעת, נציגי התובעת הסכימו לזכות אותה בסכומי היתר שלטענתה עמדו על סך 69,387 ₪, ואולם בפועל התובעת באופן שרירותי זיכתה אותה בסכום של 18,500 ₪ בלבד.

4.בפסק דינו סקר בית משפט קמא את כל תנאי ההסכם, וציין כי הנתבעת התחייבה לקיים התקשרותה עם התובעת לתקופה של 3 שנים מיום חתימת ההסכם. בית המשפט ציין כי למעשה אין מחלוקת לגבי החיוב בגין רכיב השיחות, כאשר הנתבעת הודתה שעשתה שימוש בשירותי התובעת גם לאחר שביטלה את הוראת הקבע, ולפיכך קבע בית המשפט כי "על הנתבעת לשאת בתשלום החיובים עבור השיחות".

באשר למחלוקת העיקרית לגבי חיובים מיותרים, כגון שירותי גלישה באינטרנט, ציין בית המשפט כי במסגרת בקשת הרשות להגן ציינה הנתבעת כי חיובי היתר עומדים על סך של 79,060 ₪, בעוד שבתצהיר העדות הראשית מטעמה נטען כי חיובי היתר עומדים על סך 69,387 ₪, טענה עליה חזרה מספר פעמים, וזאת מבלי שפירטה בגין אלו רכיבים חוייבה ביתר. בית המשפט ציין כי מדובר בטענה כללית בלבד, שלא נסמכת על אסמכתא כלשהי או תחשיב ממנו ניתן להבין כיצד הגיעה לסכום הנטען. בית המשפט ציין כי מחומר הראיות שהציגה המערערת לא ניתן להבין כיצד הגיעה הנתבעת לסכום הזיכוי לו היא טוענת בגין חיובי יתר. הוסיף וציין בית המשפט כי הנתונים היחידים שניתן לדלות מהטבלה שהציגה הנתבעת - שלא צורפה לתצהירי העדות הראשית מטעמה, אינם יכולים לסייע לה כלל ועיקר, ואין בהם כדי ללמד על סכום הזיכוי הנטען.

בנסיבות אלה מצא לנכון בית משפט קמא לפנות למנכ"ל הנתבעת כדי שיפרט כיצד הגיע לסכום הזיכוי הנטען (ראה עמ' 6 לפסק הדין, שורות 1 - 14). בית המשפט ציין כי תשובתו של המנכ"ל "אינה שופכת אור על האופן בו ערכה הנתבעת את החישוב לחיובי היתר בהם חויבה לטענתה".

לאור כל זאת, קבע בית המשפט, כי הנתבעת לא הציגה כל הסבר, ולו חלקי, כיצד חושב הסכום בו לטענתה חוייבה ביתר, דחה את טענת הנתבעת לקיזוז הסכומים בהם חוייבה ביתר מהחוב בגין הציוד והשיחות, וקבע כי "טענת הקיזוז לא פורטה ולא הוכחה, כלל ועיקר, ועל כן יש לדחותה".