ע"א 17745-04-17 פור אברהם נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

בבקשה לעיכוב ביצוע

1.בית המשפט קמא הורה על פינויו של המבקש ממקרקעין שהוא מחזיק בהם בשכונת הארגזים בתל אביב.

פסק הדין ניתן ביום 8.2.17 ומועד הפינוי נקבע ליום 1.9.17, כדי לאפשר למבקש למצוא מקום דיור אחר.

2.הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק בתחילת חודש זה, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין וכשלושה חודשים לאחר הגשת הערעור.

הבקשה הראשונה הוגשה ללא כל נימוק, מלבד ציון העובדה שהמבקש הגיש ערעור על פסק הדין וכי גם המשיבים הגישו ערעור אחר על פסק הדין (בקשר לקביעה מסוימת בו).

לבקשה צורף תצהיר של המבקש שכל שנאמר בו הוא, שהוא מבקש לעכב את פסק הדין בגלל שהגיש ערעור.

בהחלטתי מיום 5.7.17 קבעתי שאין בעצם הגשת הערעורים כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין ונדרש לנמק את הבקשה. בקשה זו נדחתה.

3.מספר ימים לאחר מכן הוסיף המבקש והגיש את הבקשה הנוכחית, שאינה אלא חזרה על קודמתה בתוספת הנימוק, לפיו "באם לא יעוכבו ההליכים הרי לא יהיה אפשר לבצע פסק דין שיינתן בערעור, לאמור אי-פינוי".

לבקשה זו לא צורף כל תצהיר.

ביקשתי את תגובת המשיבים, וזו ניתנה.

המשיבים עותרים לדחיית הבקשה, בהצביעם על כך שהמבקש לא הראה מדוע סיכויי הערעור טובים ומדוע מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ואף לא צורף תצהיר.

לעצם העניין טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור "אפסיים" וכי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

4.כפי שציינתי לעיל, אין די בעצם הגשת הערעור כדי להיעתר לעיכוב ביצוע פסק הדין, ועל המבקש להצביע על סיכוייו הטובים של הערעור ועל כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בית המשפט אינו צריך לתור אחר מרכיבים אלה בעצמו.