לאופר נ' וילצ'יק ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופט א' ויצנבליט) מיום 27.6.2021 ב-ת"א (הרצ') 36593-02-19, לפיו נדחתה על הסף תביעת המערער בשל אי חוקיות ההסכם שביסוד עילת התביעה.

הרקע העובדתי

המערער שמאי מקרקעין במקצועו, על פי הנטען בכתב התביעה, בינו לבין המשיבים נכרת הסכם, אשר לטענת המערער מזכה אתו ברבע משכר הטרחה שיגבו המשיבים מלקוחות שונים.

בטרם הוחל בבירור התביעה, העלה בית המשפט, ביזמתו, שאלה ביחס לחוקיות ההסכם. לאחר שנשמעו טענות הצדדים החליט כב' השופט קמא, כי הסכם מושא התביעה בלתי חוקי. בהסתמך, בין היתר, על הוראת תקנה 1(4)) לתקנות שמאי המקרקעין (אתיקה), הקובעת כי עיסוק בשומת מקרקעין בשותפות עם אדם שאינו שמאי, מהווה התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, וכן על הוראת סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הקובע:

"איסור שותפות

58.עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין או עם אדם שאינו עורך דין זר כהגדרתו בסעיף 98א, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו – אם ברוטו ואם נטו – בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו"...

כב' השופט בחן ביסודיות את הוראת סעיף 30 לחוק החוזים, (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), וקבע, כי ההתקשרות בין הצדדים לוקה באי חוקית.

בית המשפט המשיך ובחן את האפשרות ליישומה של הוראת סעיף 31 לחוק החוזים הקובע:

"31. הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו.", והגיע למסקנה, כי בענייננו, השבה בעין אינה רלוונטית שכן, המערער העניק לדבריו שירותי שמאות ואלו אינם ניתנים להשבה בעין על פי טבעם.

אשר לתשלום השכר לו זכאי המערער, סבר כב' השופט, כי ניתן לראות במתן הוראה לתשלום מתן הוראה לקיומו של חוזה בלתי חוקי.

עוד נקבע כי, על פי האמור בכתב התביעה, המערער הסביר לחלק מהלקוחות את הבעייתיות בהתקשרות עם המשיבים, ולכן הקשר בינו לבינם היה ישיר ומכאן הסיק בית המשפט, כי לא המשיבים הם שקיבלו את שירותי השמאות אלא הלקוחות.

לאור האמור לעיל, נדחתה התביעה.