ע"א 1615-04-17 אלפרט נ' חיימוב ואח'

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 26.1.17 של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת י' רוטנברג) בת.א. 56225-08-15 (אשר אוחד ביחד עם ת.א. 11688-09-15 ו-ת.א. 24026-03-16) בגדרו קבע בית המשפט ביצוע עבודות לתיקון הליקויים בבניין ברחוב ששון 30 תל אביב (להלן: הבניין) בהתאם לאמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אינג' יקי נחמן (להלן: המומחה, להלן: חוות הדעת), וכן הורה בהסכמת הצדדים על מינוי בא כוח המערער, בא כוח המשיב 1 (להלן: חיימוב) ובא כוח המשיבים 2 ו-3 (להלן: הניה) כונסי נכסים לביצוע תיקון הליקויים. כמו כן הורה למערער לשלם סך של 41,000 ₪ לחימוב. יש לציין כי המערער חויב לשאת בעלות תיקון הליקויים בסך כולל של 66,500 ₪ וכן חב במלוא תיקון הליקויים ברכוש המשותף בסך של 125,000 ₪. עוד נקבע גם כי הניה ישתתפו בתיקון הליקויים בסך של 8,500 ₪ וחיימוב בסך של 4,250 ₪.

הבניין הוא בן שתי קומות ובו שלוש יחידות דיור, שתי יחידות בקומת הקרקע, ויחידה אחת בקומה הראשונה המשתרעת על פני הקומה כולה. המחלוקת העיקרית הייתה מי מהצדדים אחראי לנזקי הבניין ומצבו, וכנגזרת על מי חלה החובה לתקן את הליקויים והנזקים הקיימים; המערער שהוא בעל הזכויות בדירה בקומה הראשונה מטיל את האחריות לכך על חיימוב והניה, בעלי הדירות בקומת הקרקע, ואילו הם מטילים את האחריות על בעל הדירה בקומה העליונה. עוד טרם הגשת התביעות בבית משפט קמא הכריז מנהל יחידת מבנים מסוכנים בעיריית תל אביב על המבנה כמבנה מסוכן (הכרזה מיום 18.03.15). בהכרזה נדרשו בעלי הדירות לבדוק את ביסוס הבניין בחלקו העורפי ובחלקו הקדמי, במידת הצורך ולפי ממצאי הבדיקה לחזק את יסודות הבניין, לתקן קירות סדוקים בכל הבניין, ולתקן את התקרה העורפית בקומת הקרקע.

בית המשפט כאמור מינה בהסכמת הצדדים מומחה, אשר מצא כי המערער אחראי לחלק הארי של הנזקים, ומשום כך עליו לשאת בעיקר הנטל הכספי הכרוך בתיקון הנזקים. המומחה מצא כי המערער בנה ללא היתר תוספות, אשר מכבידות על המבנה וגרמו לסדקים האמורים.

בבקשת עיכוב הביצוע, המערער טוען כי חיימוב ביצע התקנת ביוב שלא כדין והניה ביצעו התקנת צלחת לויין שלא כדין ובעטיים הפך המבנה למבנה מסוכן. לטענת המערער סיכויי הערעור גבוהים כיוון שחוות דעת המומחה שגויה, היות ולא התייחס למלוא הנזקים שנגרמו לבניין ובית המשפט לא נתן מלוא המשקל לשאלות ההבהרה שהופנו למומחה.

חיימוב הגיב לבקשה לעיכוב ביצוע וטען כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מדובר בבניין שהוכרז על ידי העירייה עוד 15.3.15 כ"מבנה מסוכן", אשר מרחפת עליו סכנה מידית לקריסה, לכן אין מקום להמתין עד לשמיעת הערעור שמא יקרוס הבניין תוך סיכון חיי אדם ואין לעכב ביצוע.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובחוות הדעת של המומחה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, תוך קביעת מועד קרוב ככל הניתן לשמיעת הערעור בהרכב.

נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. הביצוע יעוכב רק כאשר סיכויי הערעור הם טובים וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. מדובר בתנאים מצטברים, אך היחס ביניהם מוגדר בפסיקה כ"מקבילית כוחות", ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המבקש, ניתן להקל בדרישת הנוגע לסיכויי הערעור ולהיפך (ע"א 7769/15 ליאת אנקורי נ' אסתר גל-ער (פורסם בנבו, 3.12.2015)). עוד נפסק לא אחת כי מאזן הנוחות הינו אבן הבוחן המרכזית בקביעת גורל הבקשה (ע"א 1334/16 הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ש.ש. אשקלון יזמות ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 14.3.2016)).

בחוות הדעת של המומחה, אשר התקבלה במלואה על ידי בית המשפט, נקבעה רשימה של עבודות שיש לבצען על מנת לתקן את הנזקים ולהסיר הסכנה מן המבנה, וכן על מי נטל האחריות לביצוע כל עבודה, ועלותה הכספית. מרבית העלויות והעבודות הוטלו על המערער והוא אף נדרש לפרק את מבואת הכניסה לדירתו ומהלך מדרגות וכן לבצע תיקוני סדקים, טיח, צבע וכו'.