ע"א 13119-09-15 ישראל נ' ואחרים

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט עזריה אלקלעי) מיום 31/5/11 בת.א 36725/08 שקיבל את תביעת המשיבים וקבע שעל המערערת לשלם להם את סכום התביעה בסך 870,739 ₪ בגין חישוב שגוי של קיצוץ הקצאת המים אותו ערכה המערערת למשיבים לגבי השנים 2001 – 2003 בניגוד להחלטת ממשלה 5038 אשר קבעה את אופן חישוב סכומי התמורה ובניגוד לעקרונות שנקבעו בתיקונים לה.

יש לציין כי הדיון בערעור התקיים ביום 25/5/16 ומאז נדחה הדיון לאור ניסיונות פשרה שנעשו בין הצדדים שלא צלחו כנאמר בהודעה שהומצאה לבית המשפט ביום 29/1/17 ולכן ניתן פסק הדין כעת.

לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, החלטנו, כפי שאף ציינו זאת בפרוטוקול הדיון בערעור מיום 25/5/16, שאין מנוס מהחזרת התיק לבית משפט קמא להשלמת פסק דין / מתן פסק דין חדש.

בית המשפט קמא הכריע, ובדין, בכך שיש לו סמכות עניינית לדון בתביעה הכספית ודחה את טענת המערערת שאין לו סמכות לכך.

מכל מקום, בית המשפט קמא לא דן בטענות המינהליות של המערערת כגון טענות של מדיניות, שיהוי, תכלית החלטת הממשלה והכללים, משמעות כספי תמיכות, מניעות, שיקול דעת נרחב לרשות, אפליה וכיו"ב טענות מנהליות שיהיה עליו לדון בהם.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו במהלך ההוכחות שאין בכוונתו או בסמכותו לשקול שיקולי מדיניות או שקו"ד של פקיד זה או אחר ולא יחרוג מהפלוגתאות לגבי דרך החישוב הנכונה, ברם משדן בית המשפט בתובענה הכספית עליו לדון גם בעניינים המנהליים וזאת בדרך של גררה (ראו רע"א 7987/10 משרד החינוך נ' עמותת חזון ישעיה (28/2/12), רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19/9/05), רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (16/2/05)).

כך גם בית המשפט קמא לא דן כלל בנקודה מהותית ובטענה מרכזית של המערערת לגבי התחולה של כללי 2002 (מסמך מ-28/4/02) המתייחסים רק לצריכה בתחום המכסה והפעולה שנעשתה בהתאם לאותם כללים מי צריך להוכיח עמידה בכללים אלו והאם עמדו באותם כללים ויישמו אותם, או שמא הכללים בטלים (כאשר לשיטת המערערת היא פעלה לפי הכללים) ומה משמעותם ונפקותם של כללים אלו על החלטת הממשלה, על הצדדים ועל תוצאת פסק הדין, כך שלכללים אלו יכולה להיות השלכה מכרעת על התיק דנן ויש לקיים דיון בכך.