ע"א 13030-07-15 עיריית בית שאן נ' סולסי ואח'

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי), שלפיו נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת וחויבה לשלם למשיבים סכום של 270,583 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שהגישה על פסק הדין טובים הם, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן ביצוע פסק הדין "יגרום לפגיעה קשה בה וביכולתה לבצע את תפקידיה והתחייבויותיה הבסיסיים והחיוניים ביותר, ואף עלול לגרום להשלכות רוחביות של בסיס התקציב שלה ולהפרת האיזון התקציבי עליו מבוססת תכנית ההבראה שאושרה".

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו בתגובתם, כי שני התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין, סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, אינם מתקיימים. לטענתם, המבקשת אף לא ניסתה להוכיח קיומם של שני תנאים אלה, והעלתה טענות חסרות בסיס אך במטרה לדחות את מועד התשלום על אף שאין מחלוקת כי היא חייבת לשלם את הסכום הפסוק.

בתשובה לתגובה חזרה המבקשת על טענותיה בבקשה, והעלתה טענה חדשה שלא הוזכרה בבקשה לעיכוב ביצוע ולפיה, נוכח הסכום המשמעותי שעליה לשלם למשיבים "קיים סיכון ממשי כי במידה ויתקבל ערעור העירייה, היא תיתקל בקשיים בהשבת המצב לקדמותו. זאת גם בהתחשב בעובדה, שהמשיבים הם אנשים פרטיים, שלא טענו כי הם בעלי אמצעים כספיים יוצאים מגדר הרגיל, ומשכך, הם לא סתרו את החזקה העובדתית הנ"ל לעניין הקושי בהשבת המצב לקדמותו, נוכח סכומו הגבוה של הסכום שנפסק.."

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שהגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו, שכן בעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי. כדי שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין בשל הגשת ערעור, על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. כאשר מדובר בפסק דין כספי, נקבע כי בית המשפט ייטה ברגיל שלא לעכב את ביצועו שכן ביצועו הינו הפיך על דרך ההשבה. על כן, בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי עליו להוכיח, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים הם וכי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הוא לא יוכל לגבות את סכום פסק הדין בחזרה, או שייגרם לו נזק בלתי הפיך אחר.

שני התנאים הנ"ל אינם מתקיימים.

לעניין סיכויי הערעור, מעיון בפסק דינו של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבותה של המבקשת לשלם את הסכום הפסוק, אם כי לטענתה, יש לדחות את התשלום עד הסדרת הנושא מול המשרד לפיתוח הנגב והגליל וקבלת התקציבים אותם התחייב להעביר ושעל בסיסם נחתם ההסכם עם המשיבים. ברם, המבקשת אינה טוענת, כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, התשלום מותנה בקבלת התקציבים מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל או שמועד התשלום טרם הגיע. עולה, אם כן, כי המבקשת מבקשת לקרוא לתוך ההסכם תנאי שלא הוזכר בו כלל, ויש בקבלת טענה מעין זו קושי רב.

לעניין הנזק הבלתי הפיך, בבקשה טענה המבקשת באופן כללי וסתמי וללא פירוט כנדרש, כי ביצוע פסק הדין יגרום לשיבוש בפעילותה השוטפת ולפגיעה קשה בתפקודה ובהתחייבויותיה כעירייה וכן לפגיעה בתוכנית ההבראה שאושרה לה. ברם, טענות אלה נטענו באופן סתמי וכללי ומבלי שצורפו על ידי המבקשת מסמכים כלשהם באשר לתקציב שלה, חלוקתו, היקפו ולא הציגה שום מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענותיה אלה.