ע"א 12882-07-15 אטיאס נ' עמותה לקידום כדורעף בקרית אתא עמותה רשומה מס' 0-580295731-000

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' הוך-טל) שניתן בתיק 16008-02-14 ביום 18.6.15.

פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובגדרו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה.

בתביעה שהונחה בפני בית משפט קמא נאמר כי המערער השכיר למשיבה דירה בקרית אתא בין השנים 2002-2013 לפרקי זמן של 8 חודשים בכל שנה. לדברי המערער, הוא הסכים לתנאי שכירות אלה בשל מצבו הנפשי הקשה עקב מחלתה של אשתו ומעברו לירושלים לצורך הטיפול בה. לימים התברר למערער כי הדירה היתה מאוכלסת משך 12 חודשים בשנה ולא כפי שסוכם. משגילה זאת, ביקש את המשיבה לפנות את הדירה עקב הפרת הסכם השכירות ובהמשך הסכימו הצדדים לשנות את תנאי ההסכם כך שיחול למשך כל ימות השנה. בתביעתו, עתר המערער לחייב את המשיבה בהפרשי שכר דירה עבור השנים 2007-2013 וכן בהפרשים בגין הארנונה שהתחייבה עבור התקופה בה החזיקה המשיבה בדירה.

בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה, כאמור, ולאחר שבית משפט קמא בחן את המסמכים שהוצגו בפניו ונתן דעתו לטענות שני הצדדים, נדחתה תביעת המערער. צוין כי על אף האופן המכביד בו ניהל המערער את תביעתו, שגרם לסרבול ולהימשכות ההליך שלא לצורך, הרי שלפנים משורת הדין לא חוייב המערער בהוצאות.

בהודעת הערעור שבפניי טען המערער כי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מאחר והסכמתו למתן פסק דין על דרך הפשרה ניתנה בתנאי שהמשיבה תמציא מסמכים נוספים שיוכיחו באופן ברור כי היא שילמה בפועל את כל הסכומים אותם היתה חייבת לשלם. הואיל ומסמכים כאמור לא הוצגו מטעם המשיבה, ממילא אין תוקף להסכמתו של המערער להכרעה על פי סעיף 79א.

נטען כי על בית משפט קמא היה לוודא שהוצגו אותם מסמכים להם התחייבה המשיבה בטרם נתן את פסק דינו.

דין הערעור להידחות מאחר ואין הוא מגלה עילה להתערבות בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום על דרך הפשרה. הכלל לעניין זה שהתערבות ערעורית בפסק דין לפי סעיף 79א מצומצמת ביותר ותחומה לחריגה קיצונית במסקנות (ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטדיה אינטרנציונלה, פ"ד נג(1), 337; רע"א 4044/04 בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל פ"ד נח(6), 894; בע"מ 2900/10 פלוני נ' פלוני (3.10.2010); רע"א 288/10 אבו עסבה נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ (14.4.2010)). במקרה זה לא מצאתי כי פסק הדין חורג באופן קיצוני מהמסקנות המתחייבות וכי יש הצדקה להתערב בהכרעתו.

למעלה מן הצורך אוסיף כי טענת המערער העיקרית לפיה הסכמתו למתן פסק דין על דרך הפשרה היתה כפופה להמצאת מסמכים על ידי המשיבה, אינה מוצאת כל ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 16.2.15 שהתנהל בפני בית משפט קמא. נהפוך הוא, בפרוטוקול הדיון נרשם מפי ב"כ המערער כי הוא קיבל נתונים מידי המשיבה אך לא עלה בידו לבדוק אותם. עוד נאמר מפיו כי הוא צריך להמציא לנציג המשיבה את טענותיו לגבי חוב הארנונה. לכן נתבקשה שהות נוספת בת 60 ימים כדי שהצדדים ינסו להגיע להסדר ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט. ב"כ המערער הצהיר כי לאחר פרק זמן זה הוא מסכים להביא את הטענות שיוותרו לו, אם יוותרו, בפני בית המשפט על מנת שתינתן הכרעה על דרך הפשרה. לא מצאתי גם מקום לקבל טענתו של המערער כי לא הבין את משמעות ההכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א. המערער היה מיוצג בידי עורך דין וגם נכח אישית בדיון שבו הסביר בית המשפט באופן מפורט לנציג המשיבה, אשר לא היתה מיוצגת, את משמעות הדיון על דרך הפשרה.

לפיכך, אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאותיה בסך 1,000 ₪.