ע"א 11160-10-14 גנדלר ואח' נ' חדד ואח'

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט נאסר ג'האשן) מיום 19.8.2014, בו חויבו המבקשים לפנות את המושכר - בנין הכולל יחידות מגורים - ברחוב ההגנה 22 בזכרון יעקב, הידוע כחלקה 268, בגוש 11301 (להלן- "המושכר").

בהחלטתי מיום 6.10.2014 עיכבתי את ביצוע פסק הפינוי, וזאת בשונה מן החיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין לעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ודוק. בניגוד לטענת המשיבים בתגובתם, בפסק הדין אין חיוב כספי בגין דמי שכירות, וממילא לא עיכבתי ולא התיימרתי לעכב בהחלטתי הנ"ל, חיובים כספיים שכלל לא נקבעו בו.

בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כי הסכמי השכירות בכתב שהוצגו בפניו על ידי המבקשים, אינם תואמים את ההסכם "האמיתי" שנכרת בין הצדדים, וכי תוכנו של ההסכם האמיתי, לפיו פעלו הצדדים, במשך שנים, הוא תשלום דמי שכירות ע"ס של 7,000 ₪, מהם קוזז סך של 3,000 על חשבון הלוואה בסך של 375,000 ₪ שנתנו המבקשים למשיבים באמצעות שיפוץ המושכר על חשבונם.

בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי הוא מאמין לגרסת המשיבים ואינו מאמין לגרסת המבקש, לפיה התשלומים (העודפים) שהועברו על ידו במשך השנים, שולמו על חשבון השכירות, לפי ראות עיניו, מתוך מטרה להקדים תשלומים למקרה ותמומש האופציה לרכישת המושכר.

החלטתו של בית המשפט קמא להעדיף את גרסת המשיבים ניתנה לאחר שהזהיר עצמו "נוכח קיומם של הסכמים חתומים ונוכח הכלל, לפיו צד מוחזק כמי שהבין תוכן המסמך עליו הוא חתום", ובנמקו את הכרעתו במספר נימוקים:

א. הנימוק הראשון, לפיו אין ליתן בנסיבות העניין חשיבות יתר לאמור במסמכים החתומים על ידי הצדדים, תוך שהדגים כי חדד לא הקפיד על הדיוק במסמכים עליהם חתם;

ב. הנימוק השני, לפיו צורת התשלומים, גובה התשלומים ותדירותם תומכים בגרסת המשיבים ומפריכים את גרסת המבקשים;

ג. הנימוק השלישי, לפיו גרסת המבקש אינה תואמת את ההיגיון, את ההסכמים להם טוענים המבקשים ואת מצבו הכלכלי של המבקש;

ד. הנימוק הרביעי, לפיו ההסבר שניתן על ידי המבקש למסמך מיום 6.4.2005 בו צוין כי דמי השכירות יעמדו ע"ס של 5,000 ₪ בניגוד לנוסח המודפס בו צוין 2,500 ₪ בלבד, אינם הולמים את חומר הראיות;

ה. הנימוק החמישי והאחרון, לפיו יש לזקוף לחובת המבקשים את העובדה שוויתרו על חקירת שני עדים מטעם המשיבים אשר העידו באשר להודאת המבקש בפניהם לעניין גובה דמי השכירות (7,000 ₪) כמו גם את אי זימונה של המבקשת 2, עדי גנדלר, לעדות.

בית המשפט קמא נמנע מלדון בשאלה אם ההסכמים שנכרתו בין הצדדים הינם בלתי חוקיים או חוזים למראית עין (אף שעל פני הדברים עולה תשתית ראייתית לכך, ע"א) בקבעו כי הצדדים לא העלו טענות במישור זה בפניו.