ע"א 10829-11-14 מיכאלי נ' הקוס ואח'

לפניי ערעור שהוגדר ע"י המערער "ערעור נגד החלטת כב' השופטת סמדר קולנדר בבית משפט השלום בנתניה".

כבר בשלב זה יש לקבוע כי כתב הערעור אינו ברור, אינו עונה על אף אחת מהדרישות שבתקנות סדר הדין האזרחי לגבי הגשת ערעור, ורק עקב כך, מן הדין היה לדחותו.

מסכים אני עם טיעוני ב"כ המשיבים בעיקרי הטיעון כשטען בין היתר, כי: "בכתב הערעור שהגיש המערער, לא ברור על מה הוא מערער, מהם טיעוני הערעור, מה הסעד המבוקש וכו'" (סעיף 15 לעיקרי הטיעון), ובהמשך: "מדובר בערעור מבולבל, לא נהיר, שלא ניתן להבין מה מבוקש" (סעיף 16 לעיקרי הטיעון), ובהמשך: "ככל שהמשיבים מבינים, המערער מעוניין לבטל החלטה ולפיה עליו להגיש כתב תביעה מתוקן" (סעיף 17 לעיקרי הטיעון).

המערער איננו מיוצג, ואין כל סיבה שבית המשפט יצטרך להתמודד עם ערעור בלתי ברור ושאינו ערוך לפי התקנות, רק מפאת העובדה שהמערער מחליט לנהל את ענייניו לבד, ללא ליווי וייעוץ משפטי. זכותו של המערער להגיש הליכים משפטיים לבד, אך עליו לקחת בחשבון כי בית המשפט אינו נותן שירותים של ייעוץ ותיקון כתבי טענות.

לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לדחות את הערעור רק מן הטעם האמור, אלא שגם לגופו של עניין, אין כל מקום לערעור, אין לו בסיס, לא עובדתי ולא משפטי, והחשוב מכל, וכפי שיפורט בהמשך, גם ניסיונותיי להסביר למערער, אלו הליכים נכונים עליו לנקוט בבית משפט קמא כדי למצות את זכויותיו, נתקלו באוזן לא קשובה, וב"כ המשיבים הבהיר, כי התנהלות זו של המערער, שאינו מאזין להסברים שניתנו לו ע"י בית המשפט קמא ,וע"י ב"כ המשיבים, לא נוצלו על ידו, והוא לא תיקן את ההליכים המוטעים בהם נקט.

מהמעט שניתן להבין מהערעור, עולה כי למערער סכסוך ארוך ימים עם חלק מהשכנים שבבית המשותף, שהתובע הינו "חוכר של דירה בקומה 2 באגף הדרומי של הבית".

למערער הייתה מחלוקת שהחלה לפני שנים רבות עם המשיבים 1 ו-2 בקשר לשימוש והטיפול בגג הבניין, והמערער נקט בהליך משפטי נגד המשיבים 1 ו-2 ונגד נציגות הבית המשותף לפני כ-12 שנים בפני המפקח על רישום המקרקעין בתיק 113/03.