ע"א 10429-05-15

בפני מספר בקשות הנוגעות לאגרה, ערבון, הארכת מועד .

ביום 25.8.15 ניתנה החלטה לפיה המערערת לא שילמה את האגרה על פי ההחלטה מיום 13.7.15 ולכן ההליך נמחק. בהמשך לכך הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין. מברור במזכירות עלה שהאגרה שולמה ביום 24.8.15. בהחלטה מיום 13.7.15 נקבע כי על המבקשת לשלם את האגרה עד ליום 23.8.15. לטענת המבקשת היא שלמה את האגרה ביום 24.8.15 מאחר ונאמר לה על ידי המזכירות שניתן לשלם את האגרה עד ליום 26.8.15. גם אם טענת המבקשת לא נתמכה באסמכתא, מששילמה את האגרה, אפילו באיחור של יום, היה מקום לכאורה לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת ההליך מטעם זה.

ביום 14.5.15 ניתנה החלטה בדבר תשלום ערבון בסך של 15,000 ₪ שהיה על המערערת לשלם עד ליום 14.6.15. אומנם הערבון טרם שולם אולם צודקת המערערת כי על פי נספח ד' שצרפה לתגובה שהגישה לתיק ביום 29.10.15, מסמך שהופק ככל הנראה במזכירות בית משפט, התאריך האחרון לתשלום הערבון הוא ביום 15.11.15 שטרם חלף ולפיכך אין מקום לטענה נגד המערערת לגבי הערבון שטרם שולם לתיק בית משפט.

יחד עם זאת, אין מקום לפתיחת התיק מחדש מאחר והערעור הוגש באיחור רב ובנסיבות המחלוקת אין מקום למתן הארכת מועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו.

הערעור נשוא הליך זה הוא על פסק הדין של בית משפט השלום בפתח תקווה בתא"מ 29858-11-10 שניתן ביום 4.5.14 (כבוד הרשמת הבכירה איילת הרץ). מעיון בתיק בית משפט קמא עולה שהמערערת קבלה את פסק הדין לפני 31.7.14 אז הכינה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שעליה ניתנה החלטה של בית משפט קמא כבר ביום 14.8.14. המערערת הגישה את הערעור בתיק זה ביום 6.5.15 במסגרתו בקשה גם הארכת מועד (בטעות נכתב - בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה). לערעור צרפה המבקשת כנספח את החלטת האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים מיום 10.8.14 לדחות את בקשתה לקבלת סיוע משפטי בהליך הערעור.

להארכת מועד להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.

שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. האחד עניינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, כגון תקלה או טעות שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (23.8.06)).