סרחאן נ' ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם

החלטה

בפניי שתי טענות מקדמיות אשר העלתה הועדה במסגרת דיון בערעור על הודעות שומה שנשלחו למערער ובהן חויב בהיטל השבחה בגין העברת הזכויות בחלקות הקרקע 19176/6, 19176/35, 19175/27 ו- 19178/19 מאדמות כפר סג'ור (להלן: "הערעור").

המערער משיג על חיובו בהיטל השבחה בגין הקרקע החקלאית ודוחה את חוות דעתו של השמאי מטעם הוועדה, לפיה תוכנית ג/6540 (להלן: "התוכנית") השביחה את הקרקע, בכך שהרשתה מתן היתר בניה למבנים חקלאיים.

המערער טוען לשני טעמים מרכזיים:

התוכנית לא השביחה את הקרקע.

התוכנית לא קובעת באופן אוטומטי שעל כל קרקע חקלאית ניתן לבנות מבנים חקלאיים, אלא מסייגת זאת בכך שיינתן היתר בניה- לכן הסמכות לחייב בהיטל מתגבשת רק בעת מתן היתר הבנייה.

בכתב התשובה לערעור העלתה הועדה שתי טענות מקדמיות:

היעדר "טענה משפטית":

אין מחלוקת כי השומות בהן עסקינן הן בסכומים שאינם עולים על 50,000 ₪ וכי הוצאו על ידי הוועדה ביום 14/2/09. בהתאם להוראות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") ולצו התכנון והבניה (דחית מועד תחילתו של החוק), התשס"ט- 2009; זכות הערעור בפני בית משפט מוגבלת לערעורים ב"נקודה משפטית" בלבד. לטענת הוועדה הערעור נסמך על טענות עובדתיות ולא על טענות משפטיות, ועל כן יש לסלק הערעור על הסף.

היעדר "זכות ערעור":

טענה מקדמית שנייה הינה שבהתאם להוראת סעיף 2 (א) לחוק, החבות בהיטל השבחה רובצת על כתפיו של "בעל המקרקעין" במועד ההשבחה. זאת ועוד, בסעיף 8 לחוזה המכר (נספח ע/5 להודעת הערעור) צוין כי המוכר מצהיר כי לא חל ו/או לא רובץ על הנכסים היטל השבחה.

לאור הטענות המקדמיות שהועלו בכתב התשובה לערעור, קבעתי כי על על המערער להגיב בכתב. המערער טען בתגובתו:

לעניין היעדר טענה משפטית:

כאשר הטענה מועלית ביחס לשווי הערכת השמאי, הרי מדובר בשאלה שמאית בלבד. לעומת זאת, כאשר מדובר בטענות נגד עקרונות השומה, הרי שהמדובר בטענה משפטית. בענייננו, המערער איננו משיג כלל על שווי הערכת השמאי או על אופן חישוב ההשבחה, אלא על עקרונות השומה.

המערער "מחדד" לבחינת שתי שאלות חלופיות:

האחת- האם הוראות התוכנית (ג/6540) השביחו את הזכויות של בעלי המקרקעין הכלולים בתחום התוכנית בהשוואה למצב הזכויות והחובות ערב אישורה של התוכנית?

השניה- אם היתה השבחה, האם ההשבחה מתגבשת רק עם מתן ההיתר?

לעניין זכות הערעור:

המערער טען כי הוא זה אשר חויב בהודעת השומה לשלם את ההיטל, ובה צוין כי הוא בעל הזכות לערער.

כן נטען כי על פי הוראת סעיף 2 לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה גם רוכש המקרקעין והמחזיק בהם בפועל והנוהג מנהג בעלים לכל דבר יכולים להיות ה"חייב" ולא רק "הבעל הרשום".