סרור נ' סמוראי

החלטה

לפניי בקשה שהוגשה ביום 6.4.10, והוכתרה על ידי המבקש כ "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ובקשה למתן רשות לערער".

בהתאם להחלטתי מיום 7.4.10, הוגשה תגובת המשיב לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, מצאתי לדחות בקשת המבקש להארכת מועד. כפועל יוצא מכך נדחית אף בקשת המבקש למתן רשות ערעור.

בסעיף 2 לבקשה מציין המבקש כי, "הערעור הוא לגבי כל ההחלטות שניתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל החל מיום 9.11.09 ועד היום".

בסעיף 3 לבקשה מציין המבקש לעניין הארכת המועד: "בעניין הארכת המועד לא היה טעם להגיש ערעור על כל החלטה והחלטה. לא מבחינה כספית ולא מבחינה עניינית".

המבקש צירף לבקשה דו"ח מרוכז של החלטות ראש ההוצאה לפועל מיום 9.11.09 ועד ליום 24.2.10.

תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, קובעת כי ערעור על החלטה של ראש ההוצל"פ תוגש בתוך 20 ימים. התקנות אינן מאפשרות הליך של "ערעור מרוכז", מעין זה אשר ננקט על ידי המבקש, מה גם שממילא זה הוגש באיחור ניכר בלא שפורט "טעם מיוחד", המצדיק מתן ארכה.

ברי כי בטענה כי : "לא היה טעם לערער על כל החלטה והחלטה", אין כל ממש והינה מנוגדת לתקנות ולסדרי הדין.

אשר על כן, ובהעדרו של "טעם מיוחד", הנני דוחה הבקשה להארכת מועד, וכתוצאה מכך נדחית גם הבקשה למתן רשות ערעור.

למעלה מן הצורך אציין, כי עיקר ערעורו של המבקש עניינו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.12.09, לפיה צו החיוב בתשלומים שהוטל על המשיב יחזור לקדמותו ויעמוד על סך של 1,000 ₪. החלטה זאת ניתנה לאחר שראש ההוצל"פ לא שוכנעה מהאישורים הרפואיים שצרף המבקש כי חומרת מצבה הרפואי של אשת המבקש הינו כפי הנטען על ידו. ואולם, בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 9.11.09, הותנתה מראש הפחתת צו התשלומים לכדי סך של 300 ₪ לחודש בהצגת אישורים רפואיים כדין. לפיכך, נראה לי כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בשיקול דעת ראש ההוצל"פ אשר החלטתה ניתנה כדין לאחר ששקלה ובחנה המסמכים שהציג בפניה המבקש.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל הבקשה להארכת מועד וכן הבקשה למתן רשות ערעור נדחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בערעור בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: