פסק דין
1.עניינה של תביעה זו, בנזק רכוש שנגרם לקטנוע התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 13.04.10.
2.על-פי האמור בכתב התביעה, התאונה ארעה, עת יצא רכב הנתבעת מן הצומת לכיוון נסיעה שמאלה, נכנס אל תוך מסלול נסיעת הקטנוע, שעשה את דרכו בנסיעה ישר. התובע, אשר ניסה למנוע את התאונה, ביצע בלימת חירום וכתוצאה מכך החליק הקטנוע על צידו השמאלי ונגרר על הכביש. התובע טוען, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על כתפי הנתבעת משום שבכיוון נסיעתה מוצב תמרור "עצור", אך היא לא צייתה לו כנדרש ולא נתנה זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה לפניה.
3.הנתבעת, מודה כי הגיעה עם רכבה לצומת, כאשר בכיוון נסיעתה מוצב תמרור עצור. לטענתה, מדובר בצומת בו קו העצירה מרוחק מן הצומת ויש לחצות את הצמות בשלבים. הנתבעת טוענת, כי עצרה בקו העצירה וגלשה מעט קדימה על מנת ליצור שדה ראיה מתאים לשם חציית הצומת. לטענתה, לאחר שהבחינה כי הצומת פנויה ואין כל מניעה לחצותה החלה לגלוש באיטיות רבה כמתחייב, כאשר בשלב זה אחותה של הנתבעת אשר ישבה בחלק האחורי של הרכב צעקה כי עליה לעצור, לאחר שהתובע התפרץ לנתיב הנסיעה מחניה של בניין הממוקם כ- 10 מטר מן הצומת. הנתבעת טוענת, כי היא בלמה את רכבה והבחינה בתובע, שאף הוא ביצע בלימת חירום, מחליק עם האופנוע על נתיב הנסיעה. הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה באשמתו בלעדי של התובע אשר נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, שעה שהתפרץ לנתיב הנסיעה של הנתבעת מחניה של בניין אשר ממוקם מספר מטרים ממקום התאונה, כל זאת בניגוד גמור לתנאי הדרך ובניגוד לכל היגיון.
4.בדיון שנערך בפניי שמעתי את עדויות התובע והנתבעת. עוד נשמעה עדותה של אחותה של הנתבעת, אשר ישבה עמה ברכב בזמן התאונה ואישרה למעשה את גרסתה.
5.במהלך הדיון הציגו הצדדים לעיוני תמונות של זירת האירוע (ת/1, ת/2), תמונות של האופנוע לאחר התאונה (נ/1), תמונות של רכב הנתבעת שצולמו במעמד התאונה ובטרם הוזז מן המקום (ת/3, נ/3), תיק המשטרה (נ/2) לרבות עדויות שנגבו מן הצדדים ביחס לתאונה נשוא התביעה ודו"ח בוחן תנועה שבחן את התאונה ונסיבותיה.
6.לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את עדויות הצדדים ובחינתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מן הטעמים שלהלן:
7.עליי לציין, כי עדותה של הנתבעת עשתה עליי רושם מהימן. גרסתה הייתה עקבית וסדורה היטב. עדות זו אף נתמכה בעדות אחותה, שגם היא לא נסתרה.
8.יתרה מזו, הן התובע והן הנתבעת אישרו בעדותם, כי הנתבעת עצרה את רכבה על קו העצירה של הצומת ולאחר מכן החלה להתקדם באיטיות על מנת ליצור שדה ראייה מתאים לשם הפנייה שמאלה (עמוד 1, שורות 19-23). הווה אומר, בנסיבות בהן עסקינן נהגה הנתבעת כמתחייב מתנאי הדרך והראות הקיימים במקום התאונה.
9.חיזוק למסקנתי האמורה, אני מוצאת בעובדה, כי תיק המשטרה הנוגע לתאונה נשוא התובענה נסגר מחמת העדר אשמה.
10.התובע הודה בעדותו בפניי, כי הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעת, כשהוא עוצר בצומת "וגולש" באיטיות קדימה. עוד מסר התובע בעדותו, כי על אף שראה כי הנתבעת איננה מבחינה בו ומתקדמת לקראת חציית הצומת, הלה לא ראה לנכון לעצור את האופנוע, להאט את מהירות נסיעתו או למצער לצפור. לו עשה כן התובע, התאונה נשוא הדיון הייתה נמנעת (ראו: עדות התובע בעמוד 1, שורה 16 ואילך, בעמוד 2 שורות 6-7 ובעמוד 4 שורות 6-11).
11.חומר הראיות שהוצג בפניי, לרבות תמונות זירת אירוע, מעלה כי התובע נהג במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך. הראיה לכך – סימני הבלימה של האופנוע שהיו על הכביש לאחר התרחשות התאונה ואשר תועדו בתמונות נ/3.
12.עוד יצוין, כי התנהגות התובע לאחר אירוע התאונה – הזזת האופנוע ממקום התאונה בעוד שרכב הנתבעת נותר במקומו – אף פועלת לרעתו.
13.לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לאירוע התאונה נופלת על כתפי התובע, וכפועל יוצא מכך אני מורה על דחיית התביעה.
14.בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.
15.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.