סרובסקי נ' בריקמן

פסק דין

1. בעת שהתובעת עמדה לפני רמזור אדום, התקרב רכבו של הנתבע מאחור וניסה לעקוף את רכב התובעת ובעת העקיפה איבד הנתבע את השליטה על הרכב ופגע בצידו הימני של רכב התובעת.

מאחר והתובעת סבורה, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבע, הגישה היא תביעה זו לחייב את הנתבע לשלם לה את נזקיה בסך של 7,420 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי בסך 3,334 ₪, שכ"ט שמאי 600 ₪, ירידת ערך 1,986 ₪, עוגמת נפש, זמן, טלפונים 1,500 ₪.

2. הנתבע מכחיש טענות התובעת וטוען, שלא היה שום ניסיון עקיפה וגם מבחינה טכנית של המקום, לא ניתן לבצע עקיפה. בנוסף לכך, מעלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) הנתבע נסע מאחורי רכב התובעת ובמרחק סביר. רכב התובעת עצר בפתאומיות בהבהוב הירוק של הרמזור ובעקבות כך בלם אף הנתבע בהיותו עוד במרחק עצירה ובגלל הרטיבות החליק לעבר רכב התובעת ועל מנת להימנע מפגיעה ברכב התובעת, חדל הנתבע מניסיונות הבלימה וסטה ועלה על אי תנועה מימין לרכב התובעת ובשל המרווח הקטן בין אי התנועה לרכב התובעת, המפגש היחיד בין הרכבים היה בין המראות הצד של שתי המכוניות.

ב) המעורבים באירוע יצאו ממכוניותיהם והנתבע הראה לתובעת שלא קרה דבר וכל שהיה צורך הוא להחזיר את המראות למצבם הקודם.

בנוסף לכך טוען הנתבע, שמקום בו היו שריטות על רכב התובעת, לא יכול להיות המקום עליו הצביעה התובעת כפגיעה ברכבה משום שהיה מרחק בין המכוניות של 20- 30 ס"מ לפחות וזווית הפניה של הנתבע בעליה על אי התנועה, לא אפשרה פגיעה במקום עליו הצביעה התובעת.

3. אין מחלוקת בין הצדדים על כך, שבתחילה אכן נסע רכב הנתבע אחרי רכב התובעת, שכן גם לטענת הנתבע הוא נסע כ- 100- 150 מטר אחרי רכב התובעת. (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 21- 22), ברם בעוד שהתובעת ציינה שהפגיעה ברכבה היה תוך ניסיון הנתבע לעקוף את רכבה מימין, טוען הנתבע שלא הייתה עקיפה וגם לא ניסה לעקוף. (עמ' 1 לפ',ש' 21).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן אלו כפי שמופיעות בכתבי הטענות, הן אלו שהועלו על ידם בבית המשפט וכמו כן עיינתי בחומר הראיות הנוסף ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע, שרכב הנתבע אכן פגע בחלקו הימני של רכב התובעת – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) התובעת טענה, שהפגיעה ברכבה אירעה בעת שעמדה לפני רמזור אדום וגם אם אקבל את טענת הנתבע, שהתובעת טרם עמדה, אזי עולה מנסיבות המקרה, שהנתבע לא שמר מרחק מרכב התובעת.

כפי שעולה מעדות הנתבע, כאשר רכב התובעת עצר בפתאומיות, ניסה גם הוא ללחוץ על הברקס, ברם בשל היות הכביש רטוב הוא החליק וכפי שממשיך הנתבע ומעיד: " גם אני נתתי ברקס, בגלל הגשם היה קצת בוץ...וקיבלתי איזה סטייה קטנה בזווית בגלל ההחלקה.." כתוצאה מהחלקה זו והיות והנתבע סבר שלא יצליח לבלום מבלי לפגוע ברכב התובעת, הוא נעמד בצד ימין שלה, אך אין הנתבע מכחיש, שבעת הפנייה לצד, התכופפו שתי המראות. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 1- 4).

ב) אני מאמין לתובעת, שבעת שהנתבע ביצע את אותה סטייה לימין רכב התובעת, באותה עת פגע הוא בחלק הימני של רכב התובעת במגן אחורי, כנף אחורית ימנית, דלת אחורית ימנית – כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי.

הנתבע טוען, שלא הייתה עקיפה וגם לא ניסיון עקיפה, אך לאור הסטייה לימין, כאשר רכב הנתבע עבר מימין לרכב התובעת, יכלה התובעת בהחלט להניח שהסטייה נובעת מעקיפה מימין.

ב. א) הגם שהנתבע העיד, שלא תיתכנה הפגיעות באותם מקומות שנקבעו על ידי השמאי, בכל זאת העיד הנתבע – בהגינותו- שהוא ראה שריטה ויחד עם זאת, הוא גם הציע את עזרתו בתשלום התיקון אשר יבוצע בהניחו שהתיקון יעלה 200- 300 ₪.

הנתבע גם אמר לתובעת במעמד האירוע, שהוא מוסר לתובעת את מספר הטלפון ושהיא תיכנס למוסך ולאחר מכן הוא יגיע לשם לגמור על מחיר התיקון. (עמ' 2 לפ',ש' 6- 8).

ב) הנתבע לא יכול היה לשלול כליל, שתוך כדי אותה סטייה ימינה לאחר ההחלקה, הוא אכן פגע ברכב התובעת ולא רק במראות, זאת משום שהנתבע העיד שהוא לא בטוח שהוא גרם לנזק, אך לא יכול היה לשלול כליל גרימת נזק. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 9).

זאת ועוד, לאחר שבתה של התובעת התקשרה אליו ואמרה שהיא נמצאת במוסך באשדוד, אמר לה הנתבע, שהוא לא יכול להגיע, אך יגיע בעוד יומיים ויפתור את הבעיה.

הנתבע גם הוסיף – בהגינותו- שאין הוא מנסה להתחמק, משום שהוא סבר שעלות התיקון יכול להגיע לסך של 300 ₪. (עמ' 2 לפ', ש' 11- 13).

4. א. אין להוציא מכלל אפשרות, שבמבט ראשון של אדם לא מקצועי, לא ניתן להבחין בנזק הממשי ואפשר לחשוב, לפעמים במבט עין, שהנזק הוא קל וחיצוני בלבד, ברם כאשר שמאי מקצועי בודק את הפגיעות ברכב, הוא מבטא את ממצאיו בחוות דעת שמאי – כפי שנעשה במקרה זה.

אין בפני עדות או דו"ח שמאי הסותרים את ממצאי חוות דעתו של השמאי ולכן, לאחר שהאמנתי לגרסת התובעת, שאכן הנתבע פגע ברכבה באותם מקומות שקבע השמאי – על הנתבע לפצות את התובעת.