סקג'יו ואח' נ' אלגביש

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים, בתאונה בה היה מעורב לטענתם, רכב הנתבע, בתאריך 14.2.13.

הנתבע מכחיש את קרות התאונה.

התובע העיד כי במועד התאונה, נסע ברחוב הרב קוק בקרית מוצקין. גן הילדים בו לומדים ילדיו נמצא ברחוב זה, במקביל לביתו של הנתבע.

על פי עדותו של התובע, ביום התאונה נסע במהירות איטית מאוד ברחוב בסמוך לבית הנתבע, על מנת לחפש מקום חניה, כאשר הנתבע יצא מחניית ביתו בנסיעה לאחור, מבלי להסתכל ובשל חוסר תשומת לב, פגע ברכבו. הפגיעה היתה בצדו הימני של הרכב, בשתי הדלתות.

מיד עם קרות התאונה, יצאו הוא והנתבע מהרכב, הנתבע הסתכל על רכבו ואמר "שטויות זה שום דבר". התובע העיד, כי באותו יום מיהר לגן הילדים, מאחר שהוא צלם והיה עליו לצלם את הילדים לקראת חג פורים, ולכן נפרד מהנתבע תוך שהוא אומר לו שידברו אחר כך. יום או יומיים לאחר מכן הגיע אל ביתו של הנתבע וצלצל באינטרקום, אך לא היה מענה. מספר פעמים חיפש את הנתבע בביתו, אך רכבו לא היה בחנייה, עד שמספר ימים לאחר מכן ראה את הנתבע ורעייתו יוצאים מחניית הבית ברכב, ניגש אליהם, וביקש להזכיר את קרות התאונה ולקבל את פרטי הביטוח. הנתבע אמר שאין הוא יודע על מה התובע מדבר, וסירב למסור פרטים.

הנתבע העיד כי הוא רואה את התובע בפעם הראשונה באולם בית המשפט. הכחשת האירוע היתה גורפת וכללה גם את הכחשת הפגישה המאוחרת יותר בחניית ביתו של הנתבע (בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 17-18).

מדובר בגרסה מול גרסה, ובעדות יחידה של כל אחד מבעלי הדין. יחד עם זאת, החלטתי לקבל את התביעה, מאחר שגרסתו של התובע מהימנה בעיני לחלוטין, ואני מבכרת אותה על פני זו של הנתבע.

עדותו של התובע היתה רציפה, קוהרנטית ומפורטת למדי, דבר המעיד על אמינותה.

התובע העיד כי הנתבע ורעייתו מוכרים לו היטב, במראיהם, שכן לאור קרבת ביתם לגן הילדים, הוא רואה אותם לפחות פעמיים בשבוע. מכך אני מסיקה כי אפשרות של טעות בזיהוי אינה מתקבלת על הדעת.

בנוסף, הכחשתו הכוללת והגורפת של הנתבע, אינה מתיישבת עם השכל הישר, ומעוררת חוסר אמון מוחלט. לו היה הנתבע מכחיש את עצם קרות התאונה, אך מאשר את פנייתו המאוחרת של התובע אליו בחניית ביתו מספר ימים לאחר מכן, יתכן שהיה בכך כדי לעורר ספק בעדותו של התובע, אך משבחר הנתבע להכחיש הן את אירוע התאונה והן את הפניה המאוחרת של התובע אליו, וטען כי מעולם לפני כן לא ראה את התובע, מצאתי את עדותו בלתי מתקבלת על הדעת.

בנוסף, בתאריך 25.7.13 נשלח את הנתבע מכתב התראה מבא כוחו של התובע. המכתב נשלח בדואר רשום אל כתובתו של הנתבע. בכתב ההגנה או במהלך הדיון, לא הכחיש הנתבע את קבלת המכתב.

הדעת נותנת, כי אדם המקבל דרישה לפיצוי בגין תאונה שמעולם לא אירעה, טורח להשיב למכתב, ומבהיר לפונה כי מדובר בטעות. שוויון הנפש בו קיבל הנתבע את מכתב ההתראה, ואת כתב התביעה, הכחשתו הסתמית והכוללנית בכתב ההגנה, כולם תומכים במסקנה כי אין אמת בגרסתו.

נטל השכנוע מוטל על התובע, אך די בהוכחה על פי מאזן ההסתברויות, ולאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין, שוכנעתי כי התביעה הוכחה במידה הנדרשת לצורך הכרעה בתביעה שבפני.

הנזק הנטען נתמך בחוות דעת ולא הובאה כל ראיה לסתור אותו. הטענה הכללית והסתמית שהעלה הנתבע ביחס לנזק, אין בה כדי לסתור את חוות הדעת. עיון בתמונות הנזק (ת/1) מלמד כי הפגיעה בהחלט אופיינית לפגיעת מעיכה של רכב הנוסע לאחור.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 6,851 ₪ בצירוף שכר בטלה והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: