סקאפי נ' ישראל

החלטה

1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט ד"ר א. טננבויים), בתיק גמ"ר 2212-06-10 מיום 7.7.2011, שבו נגזר על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ופסילה מנהיגה למשך 20 שנה.

2. המבקש הואשם בגרימת מותה ברשלנות של המנוחה, תמאם אבו אל האווא ז"ל, בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ובנהיגה במהירות מופרזת.

3. המבקש כפר באישומים ולאחר ניהול הוכחות הרשיע אותו בית המשפט קמא ביום 2.1.2011 בכל העבירות שיוחסו לו וביום 4.1.2011 גזר את דינו ל-24 חודשי מאסר בפועל ול-20 שנות פסילה מנהיגה.

4. המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עפ"ת 18289-02-11, וערעורו התקבל בחלקו ביום 28.6.2011. בית המשפט זיכה את המבקש מן העבירה של נהיגה במהירות מופרזת, אך הותיר על כנה את הרשעתו ביתר העבירות. בית המשפט החזיר את התיק לגזירת הדין מחדש לבית משפט קמא.

5. ביום 7.7.2011 גזר בית משפט קמא את דינו של המבקש מחדש, תוך התחשבות בזיכויו החלקי, והשית עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים וכן פסילה מלנהוג למשך 20 שנה.

6. אמנם, ערעורו של המבקש מופנה נגד חומרת העונש. אולם, עיקר הטעמים המפורטים בנימוקי הבקשה לעיכוב הביצוע, עניינם טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום לתעבורה בהכרעת דינו המקורית, וכן כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי, בסוגיות עובדתיות, במסגרת פסק דינו בערעור. ב"כ המבקש אינו מסתיר זאת ומטעים, כי ראוי לאפשר למבקש להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, כשהוא אדם חופשי, "שהרי אם יתקבלו בקשתו לערער וערעורו לאחר מכן, יימצא שנשא בעונשו לשווא" (סעיף 22 לבקשה).

7. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה . זאת הן .נוכח משך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, הן לאור סיכויי הערעור, והן לאור העובדה שמדובר בערעור שני שמוגש לבית משפט זה.

8. ההלכה המנחה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על נאשם שהורשע בדינו, הוכרעה בהרכב מורחב של בית המשפט העליון בע"פ 111/99, שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (להלן – הלכת שוורץ). הכלל שהתגבש באותה הלכה, הינו שברגיל יש להתחיל בריצוי מיידי של עונש המאסר של מי שהורשע בדין. עם זאת, בהלכת שוורץ הוצגה גישה גמישה יותר מן הגישה המסורתית ולפיה לצד הכלל התקף, ברוב המקרים, בדבר התחלה מיידית של ריצוי העונש, יש צורך "בעריכת איזון בכל מקרה ומקרה, לפי נסיבותיו ואפיוניו" (שם, בעמוד 262-263).

9. במסגרת הלכת שוורץ הותוותה רשימה של קריטריונים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלת עיכוב ביצוע גזר הדין, אף כי הודגש כי אין זו רשימה ממצה. בין היתר, צוינו המסוכנות הנשקפת ממבקש עיכוב הביצוע אם ייוותר משוחרר עד להכרעה בערעור שהגיש, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון, סיכויי הערעור, עברו הפלילי של הנידון, היותו משוחרר בערובה בעת קיום משפטו, נסיבותיו האישיות והשאלה האם מדובר בערעור כנגד הכרעת הדין, או שמא רק כנגד גזר הדין.

10. שיקול נוסף שהודגש בהלכת שוורץ, שאותו יש לבחון בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע, הינו העובדה שהערעור מהווה מימוש זכות הנתונה לנידון על פי חוק. שכן, כפי שנאמר שם, "אמנם בית משפט זה לא הכיר בזכות הערעור כזכות יסוד, אך הפסיקה הדגישה את חשיבותו הרבה של מוסד הערעור" (שם, בעמוד 271).

11. בנסיבות ענייננו, יש לבקשה שני רכיבים. הראשון, עניינו הערעור על חומרת העונש, המוגש לבית משפט זה והשני, עניינו טענות המופנות כנגד הכרעת דינו המקורית של בית משפט השלום לתעבורה וכנגד קביעותיו של בית משפט זה במסגרת פסק דינו בעפ"ת 14289-02-11, קביעות עליהן מבקש המבקש להשיג בפני בית המשפט העליון במסגרת בקשה לרשות ערעור.

12. באשר לרכיב הראשון, אינני מוצא כי ראוי לעכב את ביצועו של עונש המאסר.הכלל הוא שבדרך כלל אין ערעור על חומרת העונש בלבד מצדיק עיכוב ביצוע, אלא בנסיבות חריגות וכאלה לא הוצגו . מעבר לכך, הערכאה קמא גזרה על המבקש עונש שאיננו חורג לכאורה מרף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג הנדון. המבקש גם לא הציג בפניה, וגם לא בנימוקי הערעור, נימוקים חריגים לקולא שיש בהם, לכאורה ,כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. מכל מקום, בהתחשב במשך העונש שנגזר ובקצב שמיעת הערעורים בבית משפט זה, לא ניתן לדעתי לומר, כי גם במידה ותהיה התערבות כלשהי באורכו של המאסר שנגזר על המבקש בעקבות שמיעת הערעור, ואינני מביע דיעה בעניין, יימצא שנשא עונש מאסר לשווא.

13.באשר לרכיב השני, כפי שצוין לעיל, הטעם לפיו עומדת למבקש זכות ערעור על הכרעת הדין המקורית, שהוא מן השיקולים שמצווה אני לשקול במסגרת הלכת שוורץ, אינו מתקיים בענייננו. זאת מאחר שזכות זו ,ככל שהיא נוגעת להכרעת הדין בתיק גמ"ר 2212-06-10 של בית המשפט לתעבורה, מוצתה במסגרת הערעור הראשון בפני בית משפט זה. כמו כן, גם לא עומדת למבקש זכות ערעור על פסק דינו של בית משפט זה במסגרת הערעור הראשון.

14.אין בידי לקבל את הטענה שהטעמים היפים לעיכוב ביצוע במסגרת ערעור ראשון, יפים גם להליך המתייחס לערעור ב"גלגול שלישי". בידוע הוא שרשות ערעור לבית המשפט העליון בהליכים פליליים ניתנת במשורה רבה. במיוחד נכון הדבר לגבי בקשות היוצאות כנגד קביעות בסוגיות עובדתיות של ערכאת הערעור ושל הערכאה קמא לפניה, כמו במקרה שפנינו

15.עיכובו של ביצוע עונש בנסיבות אלה, ייצור למעשה כלל חדש, שלפיו לאחר שמוצו טענותיו של נאשם במסגרת ערעור בזכות על הכרעת הדין , עדיין לא ראוי לממש את העונש שנגזר עליו, עד שלא יתאפשר לו להשיג על הכרעת הדין ,בגדרה נגזר העונש, ב"גלגול שלישי". זוהי תוצאה שאיננה מתיישבת, לא עם הדין המצוי ולא עם הדין הרצוי.

16.לאור כל האמור, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע על ידי בית משפט השלום לתעבורה.

17.המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' באב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: