ספרטק נ' ויאצ'סלב ואח'

פסק דין

1.התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעים בסך 11,000 ₪ כסכום תמורה עליו הוסכם בגין מכירת רכבו להם ביום 1.5.11, ושלא שולם עד היום.

2. ביתר פירוט, טוען התובע כי במהלך אפריל 2011 מסר לנתבע 1 שהיה חברו, את הרכב שבבעלותו מסוג פג'ו 405 מספר רישוי 83-272-04 (להלן: "הרכב"), והתיר לו לנסוע בו ולהחזירו בתום השימוש.

בפועל, לקחו הנתבעים את הרכב, נכנסו לפאב, השתכרו והנתבע 2 נהג ברכב לאחר שיצאו מהפאב והתנגש בקיר כשלרכב נגרם נזק כבד מאוד שלא ניתן לתיקון או לא משתלם לתקן, נוכח שווי הרכב.

3.לאחר הארוע הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ישלמו עבור הרכב ונערך הסכם במשרדו של ב"כ התובע, עו"ד אפרים ארנון (נספח א' לתצהיר התובע). בהסכם זה נקבע כי הנתבעים רוכשים יחד ולחוד את הרכב, וישלמו לתובע בתוך 20 יום סך 11,000 ₪ במזומן, סכום המשקף את שוויו עובר לתאונה.

4.התובע קיבל שיק על סך 8,000 ₪ משוך ע"י נתבע 2, ברם השיק חולל ובגינו נפתח תיק הוצאה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה שמספרו 02-15167-12-7. מעבר לכך, הנתבעים לא שילמו דבר, באופן שלמעשה התובע לא קיבל כל סכום שהוא בהתאם להסכם, ומכאן תביעתו.

5.נגד נתבע 1 ניתן פסק דין לאחר שלא הוגשה הגנה.

6.הנתבע 2 מודה כי הרכב נמסר לנתבע 1 לשימושו, וכי בפועל הוא ולא נתבע 1 נהג ברכב וגרם לתאונה. הוא גם מודה כי חתם ביחד עם נתבע 1 ביום 1.5.11 על הסכם לרכישת הרכב לאחר התאונה ותוצאותיה בסך 11,000 ₪.

7.בתצהירו שניתן במסגרת בקשת רשות להתגונן, טען נתבע 2 כי חתם על ההסכם בשל פחד ואילוץ, ברם בדיון בבקשה בפני כב' הרשם הבכיר נ.זיתוני, הודה שאף אחד לא איים עליו וכי חתם מרצון חופשי לאחר שהוסבר לו על מה מדובר ולא היו לו כל הסתייגויות. הוא אף הודה באותה חקירה כי המחיר שהוסכם שיקף את שוויו, אלא שלטענתו הוא שילם את התמורה באופן שנתן 2,000 ₪ מזומן לנתבע 1 וזה העביר אותו לתובע, וכן מסר שיק על סך 8,000 ₪. עוד הוא טוען, כי לאחר מכן מסר לנתבע 1 עוד 5,000 ₪ ונתבע 1 הבטיח לו שיחזיר את השיק של ה-8,000 ₪.

8.בחקירתו בבית המשפט במסגרת בקשת רשות להתגונן הודה שלא נתן לתובע ולו שקל אחד, וגם לא ראה שהתובע קיבל ממאן דהוא כל סכום שהוא, ברם העלה גרסה לפיה הוא נתן כסף לנתבע 1 ואותו נתבע הלך לביתו של התובע ושילם לו.

עוד הוא טוען כי הסכומים שאיתם שילם במזומן, הם כספים שניתנו לו כהחזר הלוואה מחברים עלומים.

אותם חברים לא הובאו למתן עדות. גם נתבע 1 לא הובא למתן עדות, ולכן הטענה לפיה התובע קיבל סכום כלשהו מנתבע 1 היא בגדר עדות שמיעה וחסרת ערך. מיותר לציין כי הנתבע לא הביא כל ראיה אחרת שתתמוך ולו במקצת במקורות הכספיים מהם שילם את הסכומים הנטענים או כל חלק מהם.

9.הואיל והנתבע 2 לא חולק על התמורה המוסכמת, אלא רק טוען ששילם את הסכום או חלקו, הרי שמדובר בטענת פרעתי שהנטל עליו, והואיל והנטל לא הורם, יש לקבל את התביעה.

10.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך 11,000 ₪. הנתבע 2 ישפה את התובע באגרה ששולמה בתיק זה לפי קבלות שתוצגנה לו ע"י התובע, ובנוסף ישא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.

אני מבהירה כי החיוב של נתבע 2 הוא ביחד ולחוד עם נתבע 1, והואיל ונגד נתבע 1 ניתן כבר פסק דין, אין לגבות פעמיים את הסכום, או חלק ממנו.

עוד אני מבהירה כי לאור העובדה שקיים תיק הוצאה לפועל בעניין השיק שחולל בסך 8,000 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה שמספרו 02-15167-12-7, הרי שלאור מתן פסק הדין כאן, הכולל את סכום השיק שם, יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל, על מנת שלא יהיה חיוב כפול. עוד אני מבהירה כי לחיוב בהוצאות בפסק הדין כאן וכדי שהתובע לא יצא נפסד, יש להוסיף את ההוצאות בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל ושכר טרחה א' כפי שנפסק שם.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: