ספק גז יוצא איננו רשאי להתקשר עם צרכניו הקודמים מחדש בטרם החל הספק הנכנס לספק להם גז

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע) שניתן ביום 25.10.06 (ת"א (כ"ס) 3698/04) שבו קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה וחייב את המערערות לשלם לה סכום של 50,000 ש"ח פיצויים בגין גרם הפרת חוזה וכן הוצאות משפט.

1.         רקע

עניינו של ערעור זה בתחרות ובדרכי תחרות בין חברות העוסקות באספקת גז לצרכנים, לאור הרפורמה שיזמה הממשלה בשוק הגז והחקיקה שבאה ליישמה, והוא אחד מתוך שורה ארוכה של הליכים משפטיים שספקיות הגז הותיקות, ואף החדשות, נוטלות בהם חלק, אם בהליכים אזרחיים ואם בהליכים פליליים.  

                         (א)               המערערת 1 היא חברה ותיקה העוסקת בשיווק ואספקת גז, בין היתר, לבתי מגורים. המערערת 2 היא חברה בת של המערערת 1 ומשמשת סוכנת שלה באזור השרון.

                         (ב)                המשיבה היא חברה העוסקת בשיווק ואספקת גז לצרכים ביתיים.

                          (ג)                המערערות היו ספקיות הגז של ששה בתים משותפים באזור השרון, בערים כפר-סבא, רעננה ורמת-השרון (להלן: " הבניינים").

                         (ד)                במועדים אחדים בתחילת שנת 2004 חתמו דיירי הבניינים (להלן: " הדיירים") על חוזים לאספקת גז עם המשיבה; בכך ביקשו לסיים את החוזים שהיו ביניהם לבין המערערות עד לאותו מועד, כאמור בסעיף 59ד(ב) בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין"). הודעה על סיום החוזים עם המערערות וכריתת החוזים עם המשיבה נמסרה למערערות, לפי סעיף 1 בתוספת בחוק המקרקעין (החלפת ספק גז בבית משותף), התשנ"א-1991 (להלן: " חוק החלפת ספק גז").

                         (ה)               המערערות לא פעלו לפי ההודעה ולא פירקו את מתקני מערכת הגז שלהן כנדרש בסעיף 2 בתוספת בחוק החלפת ספק גז. במקום זאת פנו המערערות לדיירים בהצעות לשפר לטובתם את תנאי החוזים המקוריים שביניהם לבין המערערות ושהסתיימו על פי ההודעות ששלחו הדיירים. בין היתר, הבטיחו המערערות לדיירים הפחתת מחיר הגז בכמחצית לעומת המחיר הקודם והקפאתו למשך מספר שנים. המערערות אף הסכימו לחתום על כתבי שיפוי שבהם התחייבו לייצג את הדיירים, במקרה שהמשיבה תתבע אותם, ולשאת בכל תשלום שייפסק לחובת מי מהדיירים. הדיירים אכן כרתו חוזים חדשים עם המערערות וביטלו את התקשרותם עם המשיבה. 

                          (ו)                מכאן התביעה שהגישה המשיבה לבית משפט קמא נגד המערערות, שבה תבעה פיצויים בגין עוולת גרם הפרת חוזה. המשיבה טענה שפניית המערערות לדיירים לחדש עימן את חוזי האספקה, לאחר שנמסרו למערערות הודעות בדבר התקשרות הדיירים בחוזים עם המשיבה, נעשתה שלא כדין.

                         (ז)                בית משפט קמא מצא שהמערערות אכן עיוולו כלפי המשיבה וקיבל את התביעה. מכאן הערעור שלפנינו.

                         (ח)               המשיבה הגישה ערעור שכנגד שעיקרו טענות בשאלת הנזק. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 8.11.07, קיבלו הצדדים את הצעתנו, והודיעו כי אינם עומדים על הערעורים בשאלת הנזק (כאן המקום לציין שגם המשיבה הגישה ערעור שעניינו שיעור הנזק שנפסק לה).

                         (ט)               היועץ המשפטי לממשלה הודיע ביום 21.2.07 על התייצבותו בהליך שלפנינו מכוח סמכותו לפי סעיף 1 בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. ביום 29.10.07 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הודעה כתובה שבה נפרשה עמדה מלומדת ומפורטת, המצדיקה את קביעתו של בית משפט קמא שהמערערות עיוולו כלפי המשיבה בגרם הפרת חוזה.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

                         (א)               נקבע שהמערערות ידעו שהדיירים התקשרו בחוזים לאספקת גז עם המשיבה, זאת בין אם ראו המערערות את החוזים עצמם, כפי שארע באחדים מהמקרים, ובין אם שמעו עליהם מנציגי הבתים המשותפים.

                         (ב)                משנודע למערערות על סיום החוזים עימן הן נמנעו מלפרק את מערכות הגז שהתקינו, והציעו לספק גז לדיירים בתנאים עדיפים על אלו שנקבעו בחוזים עם המשיבה. תנאים אלו כללו בין היתר החזרים ("זיכויים") של כ- 21,000 ש"ח לפחות באחד הבניינים - החזרים שעל פי החוזים החדשים שכרתו המערערות עם הדיירים, היה על הדיירים להשיב להן אם יבטלו את ההתקשרות המחודשת במשך תקופה שנקבעה.

                          (ג)                נדחתה טענתן העיקרית של המערערות שאין להגביל את הספק היוצא לפנות לדיירים כדי "להשיבם לחיקו", מייד לאחר שנודע לו שהתקשרו עם ספק נכנס, ואף בטרם התקין הספק הנכנס את מערכת אספקת הגז שלו.

נקבע כי פרק הזמן של 15 יום לאחר מסירת הודעה לספק יוצא בדבר סיום חוזה ההתקשרות עמו (סעיף 2 בתוספת בחוק החלפת ספק גז), נועד לאפשר החלפה מסודרת של הספקים ואספקה סדירה של גז. פרק הזמן הזה לא נועד לאפשר לספק היוצא להביא לביטול החוזים החדשים שכרתו צרכנים עם ספק נכנס, בדרך של הצעת תנאים עדיפים לאספקת גז לאותם צרכנים. ניסיונו של ספק יוצא לשפר את תנאי החוזים לצרכנים, בנסיבות אלו, אינו תחרות אמיתית המביאה לשיפור תנאי השוק והפחתת מחירי הגז לכולי עלמא, אלא הוא "סיכול ממוקד" - מתן הטבות באופן נקודתי וחשאי למחצה, רק לצרכנים שהחליטו לבטל את ההתקשרות עם הספק היוצא. הצעות המערערות לא נועדו לטובת הצרכנים; מטרתן הייתה להביא להתמוטטותה וסילוקה מהשוק של מתחרה היא המשיבה, ולמצער למנוע את הפיכתה של המתחרה לגורם בעל משקל בשוק.

                         (ד)                הימנעותן של המערערות לטעון שההטבות שנתנו לדיירים היו כלכליות, כמו גם הימנעותן להביא לפני בית המשפט תחשיב כלכלי של אותן הטבות, מהווה הודאה שבשתיקה שההטבות המפליגות שהעניקו לדיירים אינן אלא מלחמת חורמה בחדירה לשוק של מתחרים חדשים דוגמת המשיבה.

                         (ה)               הוכח שהמערערות גרמו להפרת חוזי המשיבה עם הדיירים עוד לפני שהוחל בביצועם, ושלנוכח החקיקה הרלוונטית הייתה זו הפרה ולא סיום כדין של החוזים שכרתו הדיירים עם המשיבה.