ספיר נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להורות על ביטולה של החלטת קצין משטרה מוסמך (להלן: הקצין המוסמך) בדבר פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 60 יום, שניתנה ביום 6/11/2011 עקב חשד לגרימת תאונת דרכים בה נפגע קשה הולך רגל (להלן: התאונה והנפגע, בהתאמה).

לפי הנטען בבקשה ובדיון בפניי, ביום 6/11/2011 המבקש נסע ברח' משה סנה באשדוד, בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים שבכיוון נסיעתו, ועבר לנתיב השמאלי על מנת לעקוף אוטובוס שנסע לפניו. לדברי המבקש, נסע במהירות של 60 קמ"ש כאשר המהירות המירבית המותרת בכביש הינה 70 קמ"ש. בשלב זה, הנפגע, אדם בן 90 אשר הלך יחד עם המטפלת הסיעודית שלו בצידו הימני של הרחוב, התפרץ לכביש וניסה לחצותו מכיוון ימין לכיוון שמאל. משעקף המבקש את האוטובוס מצד שמאל, הבחין בנפגע קופץ לכיוון רכבו מן הנתיב האמצעי. על כן, טוען המבקש כי לא יכול היה למנוע את הפגיעה בהולך הרגל בנסיבות בהן היא התרחשה, שכן הנפגע התפרץ לכביש בפתאומיות במקום בו אין מעבר חצייה, כששדה ראייתו של המבקש לכיוון ימין, ממנו הגיח הנפגע, הוסתר ע"י אוטובוס אותו עקף משמאל. בהקשר זה מציין המבקש כי אין בחומר החקירה דו"ח בוחן הכולל מסקנות כלשהן בדבר האחריות לתאונה והיות התאונה בלתי-נמנעת.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, תוך שהיא מפנה לחומר החקירה ולעברו התעבורתי של המבקש, הכולל 41 הרשעות קודמות החל משנת 1996, וביניהן עבירות מהירות, נהיגה בחוסר זהירות, נסיעה באור אדום, אי מתן אפשרות להשלים חצייה בבטחה, עצירת רכב בתוך הצומת, אי שמירת רווח ועקיפה מימין.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובחומר החקירה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

סמכותו של הקצין המוסמך להורות על פסילה מנהלית של רישיון נהיגה במקרה כגון זה שלפניי מעוגנת בסעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), הקובע כדלקמן:

47.

...

(ה)היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין:

...

(2)בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים;

...

מן הסעיף עולה כי תנאי ראשוני להפעלת סמכות הפסילה המנהלית במקרה זה הוא כי לקצין המוסמך יהיה יסוד להניח כי כנגד הנהג יוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם. על כן, השאלה העיקרית הדרושה הכרעה הינה האם לקצין המוסמך היה יסוד להניח, על בסיס התשתית הראייתית שהייתה מונחת לפניו בעת מתן ההחלטה, כי כנגד המבקש יוגש כתב אישום בגין עבירת תעבורה שגרמה לחבלות אצל הנפגע.

מעיון בהחלטת הקצין המוסמך עולה כי תחת נימוקיו של הקצין להחלטתו נרשם: "יחל מהיום עבירות מהירות, הבחור לאחר התאונה המשיך כ-100 מטר ולאחר מכן נתן סיוע לזקן שחצה". נימוק זה מלמד כי הקצין המוסמך סבר כי כנגד המבקש יוגש כתב אישום בגין עבירת מהירות שגרמה לתאונה בה נחבל הנפגע. ברם, האינדיקציה היחידה בחומר החקירה המצביעה על אפשרות ביצוע עבירת מהירות ע"י המבקש היא העובדה כי המבקש עצר את רכבו במרחק של 91 מטרים ממקום התאונה, כפי העולה מדו"ח הבוחן. אולם לדידי בכך לא די, שכן ברי כי על המבקש היה לגמוא עם רכבו מרחק מסוים על מנת לעצור בצידו הימני של הכביש לאחר התאונה, וסבורני כי מרחק של 91 מטרים הינו מרחק סביר בנסיבות העניין. זאת ועוד, מדו"ח הבוחן עולה כי בלימה במהירות של 60 קמ"ש אינה משאירה סימני בלימה על הכביש, ובשעה שלא נמצאו סימנים כאלה בזירת התאונה – הרי שממצאי דו"ח הבוחן תומכים דווקא בגרסת המבקש לפיה נסע במהירות של 60 קמ"ש (וכאמור לעיל, המהירות המותרת בכביש זה הינה 70 קמ"ש).

כמו כן, מעיון בחומר החקירה עולה כי טענתו של המבקש לפיה שדה ראייתו לכיוון ימין היה מוסתר ע"י אוטובוס שנסע בנתיב האמצעי לא נבדקה כלל. נהג האוטובוס לא אותר ולא נחקר, ובדו"ח הבוחן הקובע כי "שדה הראייה בכביש הוא פתוח עד למקום התאונה ל-300 מטרים ומעלה" אין כל התייחסות לאפשרות הגבלת שדה ראייתו של המבקש כתוצאה מנוכחות האוטובוס בכביש. ברור לחלוטין כי כאשר רכב פרטי נוסע בנתיב השמאלי ומימינו נוסע אוטובוס גבוה, שדה ראייתו של נהג הרכב הפרטי לכיוון ימין הינו מוגבל, ומשלא נבדקה טענה זו של המבקש, הרי שמחדל ראייתי זה רובץ לפתחה של המשיבה. בהקשר זה יש לציין כי גם הנפגע לא נחקר כלל ע"י המשיבה, וגרסתו לאופן קרות התאונה אינה מצויה בחומר החקירה.

זאת ועוד, גרסתו של המבקש לפיה הנפגע התפרץ לכביש במפתיע נתמכת בהודעת המטפלת הסיעודית של הנפגע, הגב' לאריסה רקוביץ' (להלן: לאריסה), ממנה עולה כי הנפגע החל לחצות את הכביש במהירות ובאופן מפתיע חרף צעקותיה כי יעצור ולא ימשיך (ראו הודעת לאריסה מיום 6/11/2011, עמ' 1, ש' 7-18, 24-25). בהקשר זה יצוין כי אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה לפיה לאריסה סותרת את טענת המבקש כי שדה ראייתו הוגבל ע"י אוטובוס שנסע במקביל אליו בנתיב האמצעי, שכן לאריסה מוסרת בהודעתה כי איננה זוכרת אם לפני הרכב של המבקש נסע אוטובוס, וכי היא חושבת שהאוטובוס היה מאחורי רכבו של המבקש, אם כי איננה יכולה לומר בוודאות (ראו הודעת לאריסה, עמ' 1, ש' 19-20). לא זו אף זו, אמירתה של לאריסה לפיה היא חושבת שרכבו של המבקש נסע בנתיב האמצעי (ראו הודעת לאריסה, עמ' 1, ש' 21) מעלה את האפשרות כי לאריסה לא הבחינה היטב במיקום הרכבים בכביש אלא דעתה הייתה נתונה לנפגע שבהשגחתה, שכן עיון בתצלומי זירת התאונה מעלה כי כתם הדם של הנפגע (המצביע על מיקום התאונה) נמצא בנתיב השמאלי, ועל כן ברי כי התאונה התרחשה בנתיב השמאלי, כטענת המבקש.

לא נעלם מעיני כי החבלות אשר נגרמו לנפגע הן חבלות קשות, ואולם במצב דברים זה, כאשר אין אינדיקציה מספקת לביצוע עבירה כלשהי ע"י המבקש וכאשר טענת ההגנה הבסיסית של המבקש לא נבדקה ע"י המשיבה חרף העובדה כי חלפו כ-3 שבועות ממועד התאונה, לא ניתן לומר כי יש בסיס לקביעה כי יוגש כתב אישום נגד המבקש. על המשיבה היה להשלים את הפערים הראייתיים לקראת הדיון, ומשלא עשתה כן – לא אוכל לקבוע כי התשתית הראייתית הקיימת בשלב זה מצדיקה את החלטת הקצין המוסמך. מודעת אני לכך כי עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה איננה גבוהה, וכי כל שנדרש הן "ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו" (לעניין זה ראו בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' בן שלום (פורסם במאגרים המשפטיים), ואולם סבורני כי אין בראיות שבידי המשיבה בשלב זה כדי לעמוד ברף זה.

בהיעדר תשתית ראייתית מספקת איני נדרשת להתייחס לשאלת עברו התעבורתי (המכביד, יש לומר) ומסוכנותו של המבקש.

לאור האמור, נחה דעתי כי די בתקופת הפסילה אותה המבקש ריצה עד כה (24 ימים) כדי להוות תקופת צינון מספקת. על כן, הנני מקבלת את הבקשה ומורה כי רישיונו של המבקש יושב לו עוד היום.

המזכירות תשגר בדחיפות העתק ההחלטה לצדדים ותחזיר את תיק החקירה למשיבה.