ספיר נ' אפריאט ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים והעדים ניתן בזה פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

מטעם התובע, העיד התובע בעצמו ואשת חיקו אשר ישבה לצידו בעת קרות האירוע.

לטענת התובע והעדה מטעמו, אירוע התאונה ארע כאשר הם מבקשים לפנות ימינה מהנתיב הימני כאשר לשמאלם ישנם שלושה נתיבים נוספים, שניים ישר ואחד לפניה שמאלה.

צילומים של הצומת שצולמו באמצעות הנתבעים צורפו וסומנו נ/3.

לגרסת התובע רכב הנתבעים שהיה נהוג באמצעות הנתבע 1, פנה שמאלה כאשר בהכרח מופע הרמזורים בכיוון נסיעתו היה אדום, לטענתם מיד לאחר האירוע התנצל הנתבע 1 שהינו שוטר, הזיז את רכב ניידת המשטרה הצידה וכאשר הגיע הבוחן והיו עדים נוספים שהיו מוכנים למסור גרסתם, לא היו מוכנים לעשות כן משום שחששו מהעובדה שמדובר בשוטר.

לטענת הנתבע 1, אירוע התאונה ארע כאשר הוא מבקש לפנות שמאלה, בכיוון נסיעתו מופע הרמזורים היה ירוק, הוא מגיע ומבחין בנסיעה שוטפת במרחק של כ – 40 מ' שהרמזור ירוק ופונה שמאלה.

הנתבע 1 אישר כי מיד לאחר אירוע התאונה, הזיז את הניידת, על מנת לפנות את הצומת וכי לא היו עדים במקום שניתן היה לגבות מהם עדות ביחס לנסיבות קרות האירוע, כלי רכב נוספים שהיו במקום נסעו מיד לאחר שהוא פינה את הצומת ועוברי אורח הגיעו רק לאחר האירוע.

עוד העיד הנתבע 1, כי כלי רכבו של התובע עמד בנתיב הימני אלא שהוא המשיך בנסיעה ישר.

התובע העיד כי בשל כלי רכב מטעם העירייה שחסם את חלקו של הנתיב הימני, על הצומת, מיד בפניה, משכך, כאשר הוא פנה ימינה, הוא לקח קשת רחבה, בעיני יתכן שזו הסיבה שהנתבע 1 סבר כי התובע מבקש להמשיך ישר חרף מיקומו בנתיב הימני לצורך פניה ימינה.

הנזק בכלי רכבו של התובע ממוקד בשתי הדלתות של צד שמאל, לא ניכר כי ישנו נזק כלשהו בצידי הרכב בקדמי או באחורי, בנסיבות העניין, כאשר מדובר בצומת גדול, כאשר לטענת התובע כלי רכב שעמד לשמאלו הסתיר לו את כיוון הנסיעה הנגדי, בעוד שלטענת הנהגת שישבה לידו היא בכלל לא הסתכלה לצד שמאל אלא הבחינה ברכב הנוסף לאחר האירוע, גם בעניין זה נראה כי התובע היה עסוק בעובדה שחלק מהנתיב שלו נחסם כאשר הוא איננו מבחין כלל ועיקר בנעשה בצד שמאל. וממילא לא יכול היה להבחין בניידת גם אם זו עברה באדום, כאשר הספיקה לחצות, לפני הפגיעה ברכב התובעת 4 נתיבים.

גם מבלי להיכנס לשאלה וממילא ההכרעה איזה מבין שני כלי הרכב עבר כאשר מופע הרמזורים שלו היה אדום או צהוב או ירוק מהבהב, נראה כי ניתן לחלק את האחריות בין הנהגים תוך התייחסות לסבירות וההסתברות לעניין מי מבין שני כלי הרכב לא שם ליבו למופע הרמזורים ויכול היה להתבלבל שכן בכיוון נסיעתם של שני הנהגים ישנם שני רמזורים שונים, כל אחד מעיד על כיוון אחר. בכיוון נסיעתו של התובע ישנו רמזור שנמצא מיד מעל ומול הנתיב שבו הוא נסע אשר הינו זהה לפניה ימינה ולנסיעה ישר, אל מול רמזור שמצוי בצד שמאל בנתיב השמאלי שמופע הרמזורים שלו שונה ממופע הרמזורים של התובע לעומת זאת בכיוון הנסיעה של הנתבע 1 נמצאים שני הרמזורים, הנפרדים , בסמיכות כך שאם יש צורך להיכנס לעניין של הסתברות וסבירות הרי שזו דווקא נמצאת יותר לפתחו של הנתבע 1.

לא מצאתי מקום להיכנס להטחות והטענות שהועלו ע"י התובע והעדה מטעמו, לעניין של העלמת ראיות, אירוע התאונה ארע שלא במזיד, כמו מרבית אירועי תאונת הדרכים, ברור שלא היתה הכוונה של הנתבע 1 לגרום לנזק במכוון ומשכך, אני סבורה כי חלוקת האחריות בין הנהגים שניהם הינה כדלקמן:

על התובע מוטל אשם תורם בשיעור של 35% ואילו על הנתבע 1 65%.

סוף דבר, הנתבעים ישלמו באמצעות הנתבעת 2 לידי התובע סך של 4,380 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.3.09 ועד התשלום המלא בפועל , אגרה בסך של 347 ₪ שכר בטלה עבור העדה שאינה בעלת דין בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תשע"א, 04/01/2011 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: שיפרה סויסה