סעידי נ' ביטון

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה בין רכב פרטי לאופנוע בתחנת הדלק פז בכניסה לבני ברק על כביש 4 ביום 9.9.07.

התובע, הראל סעידי, (להלן: "התובע") הינו הבעלים ונהג האופנוע שהיה מעורב בתאונה.

הנתבע, גבריאל ביטון, (להלן: "הנתבע") היה נהג הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה.

תמצית גרסת התובע:

לטענת התובע העמיד הוא את האופנוע במתחם תחנת הדלק ונכנס לזמן קצר לחנות שבמתחם. בעודו נמצא בחנות ראה רכב פרטי שניסה לעבור במקביל לאופנוע, פוגע באופנוע ומפילו על צידו. לטענת התובע הוא נאלץ להזמין משטרה לצורך קבלת פרטי הנתבע. כתוצאה מתאונה זו נגרמו לתובע נזקים כפי שפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וכן עוגמת נפש.

תמצית גרסת הנתבע:

הנתבע אינו מכחיש שפגע באופנוע במתחם תחנת הדלק, אלא שלטענתו האופנוע עמד במקום המסומן "אדום לבן", האסור לחניה . הנתבע לא הצליח לתמרן כאשר ניסה לעבור במקביל לאופנוע אך לטענתו הוא פגע רק במראה ולא גרם לשאר הנזקים שנתבעו על ידי התובע.

דיון:

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים לגבי האירוע. התובע בדיון הודה שעמד במקום האסור לחנייה ואשר מסומן "אדום לבן" (פרוטוקול עמוד 7 שורה 14), והנתבע לא מכחיש כי פגע באופנוע. הנתבע אמנם לא הגיש כתב הגנה מסודר אך ניתן להבין כי טענת הגנו מתייחסת לכך שהאופנוע עמד במקום האסור לחנייה. כמו כן קיימת בין הצדדים מחלוקת לגבי גובה הנזק.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר עיון בכתבי הטענות אני קובעת כדלקמן:

התובע עמד במקום שאסור לחניה והמסומן ב"אדום לבן" ובכך היווה למעשה מכשול לרכבים העוברים. הנתבע, כפי הנראה, לא העריך נכון את המרווח שנוצר ולכן אירעה התאונה. בנסיבות אלו אני קובעת כי לתובע רשלנות תורמת של 60% שכן לאחר שבחר לחנות במקום בו החנייה אסורה, כדי למנוע מצבים כגון אלו שגרמו לתאונה, אין לו להלין אלא על עצמו. יחד עם זאת גם על הנתבע חלה חובת זהירות ולאחר שראה את האופנוע היה עליו לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע את התאונה, ובמיוחד הדבר נכון כאשר מדובר בתחנת דלק .

הנזק:

התובע צירף חוות דעת שמאי שבדק את האופנוע מספר ימים לאחר התאונה כך שאין לי כל סיבה שלא לקבל את חוות דעתו. הנתבע לא ביקש לזמן את השמאי ולכן אני רואה את חוות הדעת כהוכחה לגובה הנזק.

לאור האמור לעיל הנזק בהתאם לחוות הדעת בתוספת שכר טרחת השמאי עומד על סך של 3,839 ₪. אינני מקבלת את התביעה בגין שכר טרחת עו"ד שכן הגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות מטרתה לחסוך עלות זו. לא מקובל מתביעות מסוג זה לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש והמקרה הנדון בוודאי שאינו יוצא דופן .

סוף דבר:

הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום סך של 1,536 ₪ המהווים 40% מגובה הנזק. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה ורבית מיום 12.11.07 ועד התשלום בפועל.

לאור התוצאות אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב סיון תש"ע, 25 מאי 2010, בהעדר הצדדים.