סעידה נ' סויד

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית ובה עתר לבית המשפט לחייב את הנתבע בתשלום הסכום אשר שולם על ידו לבנק הפועלים בגין ערבותו להלוואה שניתנה לנתבע ולא הוחזרה על ידי האחרון.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 2007 פנה הנתבע אל התובע ובקש ממנו כי ישמש כערב להחזרת הלוואה שעמד לקבל מבנק הפועלים בסכום של 100,000 ₪. כמו כן אין מחלוקת, כי התובע אכן חתם כערב לפירעון ההלוואה יחד עם ערב נוסף, מר האיל סעיד גיסו של הנתבע, ובהתאם לכך קבל הנתבע את ההלוואה, אך הלה לא עמד בהחזרי ההלוואה ויתרת חובו לבנק עמדה על כ-85,000 ש"ח.

לטענת התובע, כל פניותיו אל הנתבע להסדיר את חובו לבנק עלו בתוהו, ובמצב דברים זה ומתוך רצון להגיע להסדר עם הבנק בגין ערבותו לאחר שהבנק הגיש תביעה נגדו ונגד הנתבע והערב הנוסף, הוסכם עם הבנק כי התובע ישלם סך של 45,000 ש"ח על מנת לפטור אותו מערבותו – סכום שאכן שולם ב-5 תשלומים.

התובע הוסיף וטען כי כל פניותיו אל הנתבע על מנת שישלם לו את הסכום הנ"ל לא הועילו, ומכאן התביעה שלפניי.

הנתבע אינו חולק על הטענה כי התובע שילם לבנק את הסכום הנ"ל במסגרת ערבותו להלוואה שקיבל, אך טוען כי ההלוואה ניטלה מלכתחילה לפי עצת התובע ולשם הסדרת חובו של התובע כלפיו.

לטענת הנתבע, בין הצדדים התקיימו יחסים עסקיים החל משנת 1998 ובמהלך השנים סיפק שירותי מחשוב הן לתובע והן לעסק שלו שנוהל תחת חברה בשם אחים סעידה בע"מ, וחובו של התובע בגין שירותים אלה עמד על סכום שנע בין 100,000 ₪ ל-150,000 ₪. ואולם, בשל קשיים כלכליים של התובע, הלה לא יכול היה לשלם את חובו ותחת זאת הציע לו לקבל הלוואה מהבנק כנגד ערבותו לפירעונה (ערבות התובע) וכנגד התחייבותו לדאוג להחזרי ההלוואה.

לאור האמור לעיל טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

במסגרת הדיון אשר התקיים לפניי העידו שני בעלי הדין.

מאחר שאין מחלוקת אודות נטילת הלוואה על ידי הנתבע שבגינה שילם התובע לבנק סכום של 45,000 ₪ כנגד ערבותו, כל שנותר לברר הן טענות ההגנה של הנתבע בדבר ההסכמה אליה הגיע עם התובע לקבל הלוואה בערבותו של האחרון כאמצעי לסילוק החוב שלו כלפיו.

לאחר שמיעת הצדדים נחה דעתי לקבל את התביעה ולדחות את טענות ההגנה של הנתבע.

אפתח בכך, כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו בדבר חוב כלשהו של התובע כלפיו, בין בחוב אישי של התובע ובין בחוב של החברה שבבעלותו, ולא צירף אסמכתאות כלשהן בדבר קיומו של חוב כאמור. יתרה מזאת, העובדה כי הנתבע אינו נוקט בסכום החוב המדויק אלא בוחר להעמיד אותו על טווח סכומים בפער ניכר (150,000 ₪ - 100,000 ₪) מכרסמת באופן ממשי בטענתו בדבר קיומו של חוב ובדבר גובה החוב.

הגם שהתובע אישר את טענת הנתבע בדבר קבלת שירותי מחשוב מאת הנתבע משך השנים, אך הוא הכחיש קיומו של חוב כלשהו, בין חוב אישי שלו ובין חוב של החברה, וטען כי בדיקת רואה החשבון גילתה כי דווקא הנתבע הוא זה שחייב כספים לחברה, ולא להיפך. אגב כך אוסיף, כי התובע צירף לתצהירו צילומי שיקים ומסמכים שונים מהנהלת החשבונות של החברה שבשליטתו אשר תומכים לכאורה בטענתו לגבי העדר חוב כלפי הנתבע ואפילו בדבר קיומו של חוב בגין שיקים חוזרים של הנתבע כלפי החברה.

כמו כן, העובדה כי להבטחת פירעון ההלוואה חתם אדם נוסף חוץ מהתובע מכרסמת אף היא בגרסת הנתבע לגבי התכלית שעמדה מאחורי קבלת ההלוואה, שכן לא ברור מה הקשר של הערב הנוסף לאותו חוב נטען של התובע כלפי הנתבע.

לא בכדי המלצתי לנתבע בסוף הדיון להגיע להבנות עם התובע לסיום התביעה תוך שציינתי בצורה מפורשת כי טענות ההגנה של הנתבע לא הוכחו – המלצה שלא זכתה להתממש, וחבל.

על יסוד כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 51,617 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום הנ"ל בתוספת מע"מ וכל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך מיום התשלום ועד היום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ד, 10 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: