סעידה נ' סויד

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן, ותגובת המשיב לבקשה.

בכתב התביעה נטען, כי המשיב ערב להלוואה שנטל המבקש בבנק, ולאחר שהמבקש לא עמד בתשלומי ההלוואה, נתבע המשיב בגין ערבותו. בעקבות תביעה זו הגיע המשיב להסכם עם הבנק, לפיה לסילוק התביעה נגדו, אשר עמדה על סכום של 84,832 ₪, ישלם המשיב סכום של 45,000 ₪, ב- 5 תשלומים שווים. כעולה מכתב התביעה, סכום זה אכן שולם ע"י המשיב, וכעת הוא תובע אותו מהמבקש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לטענת המבקש, אמנם נטל מהבנק הלוואה על סך 100,000 ₪, אלא שהדבר היה על רקע יחסי מסחר בינו לבין המשיב, כאשר המשיב היה חייב לו סכומי כסף, אשר לא יכול היה לשלמם. לטענת המבקש, המשיב הוא שהציע, שהמבקש יטול הלוואה בבנק, תוך שהמשיב משמש כערב לאותה הלוואה, והמשיב יפרע את החזרי ההלוואה במועדם, לצורך פירעון חובו כלפי המבקש. לטענת המבקש, המשיב לא עמד בהבטחתו, כך שנאלץ לשלם את החזרי הלוואה בעצמו, עד אשר לא יכול היה לעמוד בכך יותר, ולבסוף הגיש הבנק תביעתו. לטענת המבקש, הוא והמשיב הסתכסכו ביניהם על רקע פוליטי, וכאשר מסר לאחרים כי בכוונתו לתבוע את המשיב, הקדים זה והגיש את התביעה שבפנינו.

לטענת המשיב, טענות המבקש הועלו בעלמא, ללא כל פירוט או אסמכתא, ומדובר בהגנת בדים.

תביעת המשיב נשענת על ראיות טובות לכאורה, אודות נטילת ההלוואה ע"י המבקש, בערבות המשיב, הגשת התביעה ע"י הבנק, וסילוק חובו של המבקש ע"י המשיב. מאידך, גרסת הנתבע, בשלב זה, אינה נתמכת אלא בתצהירו.

כידוע, בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)).

ברי, כי אם יוכיח המבקש את הטענות שמפורטות בתצהירו, הרי שיש בהן כדי להדוף את התביעה נגדו, שכן על פי גרסתו העובדתית של המבקש, מדובר היה, למעשה, בהלוואה שנטל המשיב, תוך שכלפי הבנק מוצג מצג אחר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי גרסת המבקש הועלתה בעלמא, וללא כל תימוכין. המבקש לא הציג ראיה או אסמכתא כל שהיא אודות חוב שחב לו המשיב, או אודות קשרים מסחריים שהתקיימו ביניהם. המבקש לא פירט מה היה גובה החוב, כיצד ובאילו תקופות נוצר, וכיוצא בזאת.

המשיב ויתר, למעשה, על זכותו לחקור את המבקש בחקירה נגדית. יצויין, כי בהתאם להחלטתי מיום 11/1/12, היה על המשיב להודיע, אם הוא מבקש לקיים דיון בבקשה, או שמא מסכים כי התיק ייקבע ישירות לדיון לגופו של עניין, מאחר ולכאורה עולה מהתצהיר מחלוקת עובדתית. המשיב הודיע, תחילה, כי בלית ברירה הוא מסכים שתינתן רשות להתגונן, ולאחר שהבהרתי (12/1/12), כי אין מדובר במצב של חוסר ברירה, והמשיב נדרש להודיע עמדתו שנית, בחר המשיב להגיש תגובה עניינית, בה פירט טענותיו וטען מדוע, לשיטתו, מדובר בהגנת בדים, אך לא ביקש, כי יתקיים דיון לצורך קיום חקירה נגדית.

משלא התקיימה חקירה נגדית של המבקש, הרי שגרסתו העובדתית עומדת בעינה. יחד עם זאת, כפי שנאמר לעיל, אף גרסתו העובדתית עמומה, כללית ובלתי מפורטת, שעה שעל מי שמבקש רשות להתגונן מוטלת החובה לפרט הגנתו באופן מלא בתצהירו.

סבורני, כי בנסיבות דנן, ולאור הפסיקה האמורה לעיל, מן הראוי ליתן למבקש רשות להתגונן, אך בכפוף להפקדת ערובה, אשר תבטיח, לכל הפחות, את הוצאות המשפט של המשיב, ככל שבסופו של דבר תתקבל התביעה.

איני סבורה כי יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה, כטענת המשיב, שכן תנאי כזה עלול לחסום דרכו של המבקש אל ביהמ"ש, בטענת הגנה אפשרית, מחמת חסרון כיס בלבד.

אשר על כן אני מורה, כי תינתן למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו. בהעדר הפקדה, תידחה הבקשה, והמשיב יהא זכאי לקבל פסק דין לזכותו, במלוא סכום התביעה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותביא את התיק בפני עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, או בחלוף המועד להפקדתו.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: